מדינת ישראל נ' ליברטי(עציר) ואח'

החלטה – נאשם מס' 1

נאשם מס' 1 (להלן: הנאשם) הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: התפרצות לדירה (שתי עבירות), גניבה (שתי עבירות), הפרת הוראה חוקית (שתי עבירות), גניבת כרטיס חיוב, שיבוש מהלכי משפט ואיומים.

על פי האשום הראשון ביום 3.7.12 באישון לילה, נכנס הנאשם לדירת מגורים בעוד בני הבית ישנים וגנב מתוכה תיק גב ובו מסמכים וכסף וכן טלפון סלולרי.

על פי האשום השני, ביום 8.7.12 באישון לילה התפרץ הנאשם לדירת מגורים בעוד בני הבית ישנים וגנב מתוכה שני תיקים, מחשב נייד, כסף, כרטיסי אשראי ועוד.

בעת שביצע את שתי ההתפרצויות, היה הנאשם אמור לשהות במעון "בית עלם" על פי צו שיפוטי.

על פי האשום השלישי, ביום 9.8.12, הוחזקו שני הנאשמים ברכב משטרתי ושיחתם הוקלטה (ככל הנראה במסגרת תרגיל חקירה). במהלך השיחה, איים הנאשם על נאשם מס' 2 כי יש לו קשרים בכלא וכי ימרר את חייו ואף "ישב עליו מאסר עולם". בהמשך דרש הנאשם מנאשם מס' 2 כי ישנה את גרסתו (בה ככל הנראה הפליל את הנאשם) ויאמר שהפליל את הנאשם בגלל סכסוך בינהם ואף הכתיב לו גרסה. כמו כן אמר הנאשם לנאשם מס' 2, כי אם "יקח על עצמו את התיק" (בגין האשומים הראשון והשני) ידאג לו הנאשם בעת שירצה עונשו בכלא.

הנאשם הודה במיוחס לו בישיבת יום 19.12.12. אציין, כי הנאשם הודה ללא הסדר דיוני ומבלי שביקש כל תיקון בכתב האשום.

הטעונים לעונש נדחו לשם קבלת תסקיר שירות המבחן.

בתסקיר שירות המבחן מיום 7.3.13 נסקרו נסיבותיו האישיות של הנאשם בהרחבה. עלה, כי בבסיס מעורבותו בביצוע עבירות עומדת התמכרותו לסמים. הומלץ על קליטתו במלכישוע לשם בחינת האפשרות לגמילה והתבקשה דחיה לשם בחינתה של אפשרות זו.

בתסקיר נוסף, מיום 2.5.13 עלה, כי הנאשם סרב להליך שיקומי או טיפולי וכל כן הומלץ על עונש מאסר בפועל.

חרף ההמלצה, דחיתי הטעונים לעונש לבקשת ההגנה, על מנת לאפשר לנאשם לצרף התיק לבית משפט השלום לנוער באשדוד, שם מתנהלים נגדו מספר הליכים.

ביום 14.7.13 טענו הצדדים לעונש. ב"כ המאשימה עתר למאסר בפועל וב"כ הנאשם בקשה לבחון האפשרות השיקומית.

ביום 29.7.13 התקבלה הודעה משירות המבחן, כי הנאשם שינה טעמו ועתה הוא מבקש לעשות שינוי בחייו ומבקש להשתלב בגמילה במסגרת סגורה. כן עלה, כי גם בית המשפט לנוער באשדוד הורה כי אם ישוחרר הנאשם ממעצרו בתיק שבפני, יש לשלבו לטיפול בקהילה במלכישוע. נמסר, כי ניתן לקלוט את הנאשם במלכישוע ביום 11.8.13 והתבקשתי להורות על שחרורו. ב"כ הנאשם הגישה בקשה ברוח דומה.

בשל אילוצים של ימי הפגרה, ראיתי הבקשות רק ביום 7.8.13, אך לא יכולתי לקיים דיון קודם ליום 12.8.13. בדיון בפני שבה ב"כ הנאשם ובקשה להורות על שחרורו של הנאשם לקהילה במלכישוע, על מנת לתת לו הזדמנות לגמילה ושיקום לה הוא זקוק נואשות. המאשימה התנגדה לשחרורו של הנאשם וחזרה על עמדתה, כי יש לגזור עליו מאסר בפועל. ב"כ המאשימה נתן הסכמתו, כי אם אורה על שחרור הנאשם תנתן החלטה בלא קיום דיון, תוך עיכוב מועד השחרור על מנת לאפשר למאשימה שהות לשקול הגשת ערר (וזאת בשל אילוצי ימי הפגרה).

לאחר לבטים והיסוסים, ראיתי להורות על שחרורו של הנאשם לקהילה הטיפולית במלכישוע.

אכן, העבירות אותן עבר הנאשם קשות וחמורות וכעולה מההחלטה לעצרו עד תום ההליכים, מקימות עילת מסוכנות ברורה. כמו כן, הנאשם הביע התנגדות לשילובו בהליך גמילה, והעבירות בוצעו תוך כדי הפרת תנאי שחרור בתיק אחר, ויציאה ללא רשות ממסגרת בה היה אמור לשהות – ענין המקשה לתת בו אמון.

עם זאת, מדובר בנאשם כבן עשרים, אשר אמנם תלויים נגדו כתבי אישום נוספים, אך טרם הורשע בהם וטרם ריצה עונש מאסר. כמו כן, הנאשם עצור כבר למעלה משנה בגין התיק שבפני. יש להניח, כי לוּ היתה הבעת הנכונות להקלט במלכישוע נעצה רק בהיותו של הנאשם עצור, היא היתה נשמעת מיד עם מעצרו.

לאור כל אלה, וכפי שציינתי, לא בלי היסוס ולבטים, ראיתי לתת לנאשם הזדמנות להשתלב בקהילה טיפולית לשם גמילה מסמים.

סיכום:

מורה על שחרור הנאשם בתנאים הבאים: