מדינת ישראל נ' ליבה

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) יחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א – 1971 (להלן: "פקודת התעבורה"), נהיגה בזמן פסילה – עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, נהיגה ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 62(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עזיבת מקום תאונה ואי מסירת פרטים – עבירה לפי סעיף 62(7) לפקודת התעבורה, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין. בנוסף, הורשע הנאשם בתיק שצירף שמספרו 22533/10 (יחידת תנועה ת"א צפון) מיום 1.1.10, בעבירות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א), 39א לפקודת התעבורה ועבירה לפי תקנה 169(א) לתקנות התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן נהג הנאשם ביום 1.1.10 ברכב מסוג שברולט. הנאשם עוכב על ידי המשטרה, ובבדיקה שנערכה נמצא כי הינו שרוי תחת השפעת אלכוהול. ביום 3.1.10 נערך לנאשם שימוע שבסיומו הורה קצין המשטרה על פסילת רישיונו של הנאשם למשך 30 יום החל משעה 16:00 באותו יום. בשימוע נוסף שנערך לנאשם בנוגע לאיסור שימוש ברכב הורה קצין המשטרה על איסור שימוש ברכב והעברתו למגרש אחסנה בפתח תקווה החל מיום 4.1.10 בשעה 10:00. הנאשם לא מילא הוראה זו. בשעה מאוחרת באותו היום במהלך פעילות אכיפה משטרתית, נתבקש הנאשם ע"י שוטר לעצור מנסיעה. הנאשם לא שעה להוראת השוטר (המתנדב), האיץ את מהירות נסיעתו במטרה להימלט מהמקום ופגע באמצעות רכבו בשוטר (מתנדב) שנפל על הכביש. המתנדב נפגע בכף רגלו השמאלית ונגרם לו שבר פתוח ברגלו הימנית. המתנדב פונה באמבולנס לבית חולים שם אושפז ונותח. הנאשם נמלט ממקום התאונה במהירות גבוהה, ולא שת ליבו לקריאות חבר שנסע עימו ברכב, איגור, לעצור את הרכב ולשוב למקום התאונה. הנאשם ציין בפני איגור כי הוא נוסע ללא רישיון נהיגה. משהגיע הנאשם לרחוב חת"ם סופר עצר את הרכב בחניית בניין, נעל אותו ונמלט מהמקום בריצה. בה בעת, דווח בקשר המשטרתי על פגיעת רכב בשוטר. במהלך סריקות אחר הנאשם, הבחין השוטר זיו נחשון בנאשם צועד על המדרכה סמוך לצומת הרחובות רבי עקיבא ובן פתחיה. הנאשם שראה את השוטר, הסתובב והחל להתרחק במהירות מניידת המשטרה. השוטר נסע אחרי הנאשם, עצר את הניידת לידו וביקש מהנאשם להציג לו תעודת זהות. הנאשם ניסה בתגובה להימלט מהמקום, השוטר אחז בחולצתו ובידו הימנית של הנאשם, והודיע לו כי הוא עצור וניסה לכבול אותו באזיקים. הנאשם דחף את השוטר, השתולל והניף את ידיו לכל עבר, כדי למנוע ממנו ומשוטרים אחרים שהגיעו למקום לכבול אותו.

המאשימה:

התובעת המלומדת, עו"ד נורית הרצמן, עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם. הנאשם נהג בשכרות, והמשיך לנהוג גם משרישיון נהיגתו נשלל ורכבו אמור היה להיות מושבת. הנאשם פגע במתנדב - שביקש ממנו לעצור לבדיקה - נמלט מהמקום ברכב וברגל, וניסה להכשיל שוטרים מלעוצרו. לגישת התובעת המלומדת, המדובר בהתנהגות עבריינית, המתיישבת עם עברו התעבורתי המכביד של הנאשם. התובעת יצאה חוצץ כנגד המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות, ועתרה לעונש מאסר ממושך הנמדד בשנות מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ממושכת, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן בסך 20,000 ₪. התובעת המלומדת תמכה טיעוניה בפסיקה.

המתנדב מר שרגא ברנד, בן 67 שנים, סיפר בבית משפט כי קודם לתאונה בה נפגע לפני כשנה התנדב במשטרת התנועה במשך עשר שנים ועבד באוניברסיטת בר אילן כמפקח בחינות. מר ברנד סיפר כי עבר שנה קשה, אושפז תחילה למשך 11 ימים, עבר ניתוח שלא צלח, ומשכך נותח בשנית חצי שנה לאחר מכן. בחלק מהזמן נעזר בכסא גלגלים ובחלקו התהלך בעזרת

קביים. נכון להיום הורע מצבו והוא הוכר כנכה לצמיתות (37%) ומטופל בפיזיותרפיה פעמיים בשבוע. (מוצגים ת/2-ת/3).

ההגנה:

הסניגור המלומד, עו"ד שלמה ערד, עמד על השינוי שחל בין כתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, שהינו, כך לגישתו, מופחת בחומרתו באופן משמעותי. הסניגור המלומד הפנה לתסקיר שירות המבחן החיובי בעניין הנאשם, לעובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי (בעל עבר תעבורתי) ומנהל אורח חיים נורמטיבי. הסניגור ביקש ליתן משקל בכורה להמלצת שירות המבחן להשית על הנאשם עונש שירוצה בדרך של עבודות שירות לאור נסיבותיו האישיות ולאור הרצון להחזירו לדרך הישר, ותמך טיעוניו בפסיקה.

שירות המבחן:

תסקיר שירות המבחן גולל קורות חייו של הנאשם. הנאשם יליד שנת 1973, רווק, עובד בעסק משפחתי. הנאשם נעדר עבר פלילי, ולחובתו 50 הרשעות תעבורה. הנאשם בן בכור במשפחה המונה 6 נפשות. הנאשם גדל במערכת חיים נורמטיבית ומבוססת כלכלית, אולם חווה עצמו כחריג, דחוי ומופלה אל מול אחיו. הנאשם סיים 13 שנות לימוד ובעל תעודת בגרות ותעודת מקצוע בתחום האלקטרוניקה. שירת שירות צבאי מלא. הנאשם עבד לאורך השנים בעסק משפחתי של פחחות מיזוג אויר, פתח עסק עצמאי בתחום המסגרות ושב לעסק המשפחתי לפני כארבע שנים. במסגרת הליך מעצרו התרשם שירות המבחן כי הנאשם בעל תפקוד תקין ולו יכולת להשתלב במסגרות תעסוקתיות. הנאשם חש בושה עמוקה וחרטה על הסתבכותו. שירות המבחן התרשם ממוכנותו לבדוק בצורה ביקורתית את התנהגותו על כלל רבדיה, ונבחנת אפשרות שילובו בטיפול קבוצתי יעודי במסגרת שירות המבחן. לגישת שירות המבחן הנאשם אדם בעל כוחות ויכולות, ושילובו בקבוצה טיפולית יוכל להביא לשיפור ביכולתו לקיים יחסים תקינים עם משפחתו ומחוצה לה. שירות המבחן המליץ על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה וחצי. במידה ובית משפט יגזור ויוטל עליו עונש מאסר, המליץ שירות המבחן כי עונש זה ירוצה בדרך של עבודות שירות.

דיון:

הנאשם נעצר כשהוא נוהג רכבו בהיותו שיכור. על הנאשם נאסר לנהוג ברכב, ברם, הוא בחר להתעלם מצו פסילת רישיון הנהיגה, ומשנתבקש על ידי שוטר לעצור את רכבו לבדיקת מסמכים, לא שעה להוראת השוטר, האיץ מהירות נסיעתו, סיכן חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה ופגע בשוטר מתנדב שעשה במילוי תפקידו.

מדובר בעבירות קשות ונלוזות.

הנאשם נהג רכב כשהוא שיכור תוך סיכון חיי הציבור סביבו. במועד אחר, נמלט הנאשם משוטרים, פגע בשוטר וגרם לו נזק גופני קשה והותירו שרוע על הכביש חבול ופצוע. חברו של הנאשם, שישב עימו ברכב, ביקש להניעו מבריחתו וביקשו לעצור הרכב. הנאשם לא נענה לבקשה והמשיך בשלו, בנסיעה מהירה בניסיונו להימלט מזירת העבירה. בהמשך הימלטותו, משפגש בשוטרים החל לנוס רגלית ואחר כך הפעיל כוח כלפי השוטרים שביקשו לעצור אותו, הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן. השוטר (המתנדב) בו פגע הנאשם בנסיעתו הובהל לבית החולים שם אושפז ונותח. המתנדב נותר נכה וכואב כמתואר על ידו בבית משפט.

עברו התעבורתי של הנאשם מקדיר תמונת מצבו ומתיישב להפליא עם פועלו בתיק זה ובתיק הנוסף אותו צירף והורשע בו.

לחובת הנאשם 50 הרשעות תעבורה קודמות בעבירות רבות כגון: מהירות מופרזת, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, אי החזקת רישיון נהיגה, נהיגה שלא בכיוון החץ, אי ציות לתמרור, נהיגה כשברמזור אור אדום, אי אפשרות להשלים חציה בבטחה, חוסר רישיון רכב, שימוש בטלפון, נהיגה ללא חגורת בטיחות, נהיגה בזמן פסילה, רכב לא תקין ועוד.

שומה על בית המשפט להעביר מסר ברור ומרתיע.

בית המשפט העליון חזר ושנה בנושא, ורק למשל בע"פ 5881/09 קובי סויסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 14.1.10 קבע כבוד השופט ג'ובראן בין היתר: