מדינת ישראל נ' ליאורה שינמן

פסק דין

הנאשמת זכאית מחמת הספק

כנגד הנאשמת נרשמה ביום 1.9.10, הודעת קנס בגין עקיפת רכב שעצר לפני מעבר חצייה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 47(ז) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה באישום המיוחס לה וביום 19.12.11, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ פוטרמן רועי, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח ושכתוב של נסיבות המקרה, שסומנו ת/1 ו- ת/2, בהתאמה.

על פי גרסת המאשימה, ביום 1.9.10, בסמוך לשעה 08:30, נהגה הנאשמת ברכב בחולון, ברחוב שרת, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעה לצומת עם רחוב ששת הימים, עקפה משמאל מונית שעצרה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות את הכביש במעבר חצייה מסומן במקום והמשיכה בנסיעה.

העד נסע כברת דרך אחרי רכב הנאשמת ועצר אותה בצומת עם רחוב ההסתדרות.

מפי הנאשמת נרשמו הדברים הבאים:" אני נתתי לו לעבור. תעשה את זה מהר".

הנאשמת העידה להגנתה ועל פי גרסתה, המונית לא עצרה על מנת לאפשר להולך רגל לחצות, אלא חנתה במקום, כפי שניתן לראות בתמונה שהוגשה מטעמה וסומנה נ/1.

לטענת הנאשמת, מוניות חונות במקום כל העת, כיוון שבהמשך יש תחנת מוניות.

לדבריה, היא עצרה ואפשרה להולכת רגל עם עגלת תינוק לחצות את הכביש ואם הייתה ממשיכה בנסיעה, כפי שטען העד, הייתה פוגעת בה.

לשיטת הנאשמת, העד נסע אחריה כברת דרך ארוכה וייתכן וטעה בזיהוי הרכב העבריין.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

מתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, לא ברור אם הולך הרגל הנזכר בהן החל בחצייה או, כפי שציין העד "רצה להתחיל לחצות".

כמו כן, מ- נ/1, עולה כי אכן מוניות חונות במקום העבירה, כפי שטענה הנאשמת.

העד אישר כי הנאשמת נעצרה במרחק ממקום העבירה.

הנאשמת עמדה על גרסתה ועדותה בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

בנסיבות אלה, ייתכן כי שגה העד בזיהוי הרכב העבריין, כפי שטענה הנאשמת.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.