מדינת ישראל נ' ליאור איתם

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה ביום 15.12.10,הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עת הרכב בתנועה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 6.11.11, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד עורך הדו"ח, המתנדב טופלברג צחי והוגש הדו"ח.

על פי גרסת המאשימה, ביום 15.12.10, בסמוך לשעה 21:20, נהג הנאשם ברכב ברמת השרון, ברחוב סוקולוב, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו בסמוך לצומת עם רחוב ראשונים, נצפה על ידי עד התביעה כאשר הוא אוחז מכשיר טלפון נייד בידו השמאלית, בסמוך לפיו.

הנאשם אמר לשוטר :" לא דיברתי בטלפון. יש לי טלפון קבוע ברכב ואין לי שום צורך לדבר עם טלפון ביד".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו, מדובר בטעות, שכן לא עשה כל שימוש במכשיר טלפון נייד וגם לא אחז אותו בידו. לדבריו, הטלפון הנייד היה מונח בתיקו וברכב מותקנת דיבורית.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בתיעוד נסיבות ביצוע העבירה, לא ציין עד התביעה אם נשמר קשר עין רצוף עם הרכב שנהגו נצפה אוחז טלפון נייד בידו עד לעצירתו. חשיבות רבה יש לשמירה על קשר עין כאמור, שכן העד נאלץ לבצע פניית פרסה על מנת לנסוע אחרי הרכב ולעצרו ואם לא נשמר קשר עין כל העת, תיתכן טעות בזיהוי הרכב.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

המועד הקבוע למתן הכרעת דין מבוטל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: