מדינת ישראל נ' לזרוף

בפני

כב' השופט יעקב בכר

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 7.11.08 בשעה 14.45, או בסמוך לכך, שעה שנהג את רכבו בכביש 4 מדרום לצפון, נהג ברכב מבלי שהיה חגור בחגורת בטיחות, בניגוד לתקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטרת, סמ"ר באום פולינה, עורכת הדו"ח והגישה באמצעותה את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח ת/1.:

" הנ"ל נהג ברכב יצא מכיוון כללי איזור תעשייה אלובין לכיוון כללי נהריה בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים. נהגתי ברכב שכור ... בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים לכיוון נהריה, חלפתי על פני הרכב הנ"ל והבחנתי בנהג שלא חגור בחגורת בטיחות, כאשר האבזם מתנופף לצד כתפו השמאלית של הנהג. הנהג עקף אותי לכיוון צפון, השתלב בנתיב הימני (כשהנתיב עבר להיות דו נתיבי) נצמדתי אליו עם הניידת והבחנתי בנ"ל שכבר משך את חגורת הבטיחות אחרי כקילומטר (לפי הספידומטר) כשהוא ללא חגורת בטיחות נהג לבדו ברכב יום נאה ראות טובה סימנתי לנהג לעצור על השול תוך שמירת קשר עין רצוף ונרשם דו"ח זה.

3.מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

"יצאתי מתחנת הדלק בצומת אלובין לכיוון נהריה. אחרי כ 1.5 – 2 ק"מ, עד הרמזור שאחרי, השוטרת נצמדה אלי עם הרכב, סימנה לי לעצור. עצרתי בצד. היא אמרה לי שאני לא חגור. שאלתי מה ז"א. אמרתי שאני חגור. אמרה שכשיצאתי מהצומת לא הייתי חגור. אמרתי לה שהייתי חגור. היא אמרה שהיא רושמת לי דו"ח, אמרתי שנלך לבית משפט והשופט יחליט אם היא יכולה לראות אותי מאיפה שהיא אומרת כי זה לא הגיוני .

ברכב שלה לראשונה כשהיא סימנה לי לעצור בצד.

לא יתכן ששכחתי לחגור חגורת בטיחות ביציאה מתחנת הדלק ועשיתי זאת במהלך הנסיעה.

בהמשך ציין הנאשם:

"אני תמיד לובש חולצת פסים. היא יודעת את זה, רשמה את זה. היא הייתה עם משקפי שמש. איך יכלה לראות אותי? אמרתי לה שזה לא הגיוני. היא דיברה יפה, אבל עיכבה אותי 45 דקות."

4.ההכרעה

לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי עלי להכריע על סמך עדות יחידה, הגעתי למסקנה לפיה, עמדה התביעה בנטל השיכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.אני נותן אמון בגירסת עדת התביעה. שוכנעתי כי דבריה כפי שפורטו בת/1 ובעדותה בפניי משקפים את עובדות המקרה לאשורן. עדת התביעה פרטה היטב את נסיבות האירוע. הדגישה כי הייתה בקשר עין רצוף עם הנאשם מרגע שהבחינה בביצוע העבירה ועד עצירת הרכב.

ב.לא מצאתי בדברי הנאשם דבר שיש בו כדי להטיל דופי כלשהו במהימנות עדותה של עדת התביעה. אני שולל אפשרות של טעות של עדת התביעה. האירוע ארע באור יום, כאשר המרחק בין רכבה לבין רכב הנאשם היה קצר ביותר. עדת התביעה יכלה להבחין בביצוע העבירה כאשר חלפה על פני רכבו של הנאשם.

ג. שוכנעתי שהנאשם חגר את חגורת הבטיחות במהלך הנסיעה לאחר שעדת התביעה הבחינה כי אינו חגור, ולא כפי שטען שחגר מייד עם תחילת הנסיעה..

לאור האמור לעיל, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.

קובע לטיעונים לעונש 23.6.10 שעה 13.00.