מדינת ישראל נ' לוי

גזר דין

בתאריך 1.9.10 הגיע הנאשם לחנות בת"א, ושאל את המוכר שם, היכן נמצא הבעלים כדי לשוחח עימו.

המוכר התקשר לבעלים בטלפון, והנאשם שוחח עימו, הציג עצמו בשמו, וביקש את רשותו של הבעלים לקחת כסף מהמוכר.

הבעלים ביקש מהנאשם להמתין במקום, והנאשם נכנס לחנות, הודיע למוכר כי בכוונתו לשדוד את המקום, והרים את חולצתו ע"מ להראות למוכר אקדח דמה שהיה בחגורת מכנסיו שנחזה להיות אקדח אמיתי.

הנאשם דרש מהמוכר להכנס לחנות ולהעביר לידיו את הכסף שבקופה, ונטל משם 3,000 ₪.

בגין זאת הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירת שוד לפי סע' 402(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לבקשת הצדדים, הוגש תסקיר שירות המבחן, מסתבר שלחובתו של הנאשם 2 הרשעות קודמות בגין אחזקת סכין והונאה בכרטיס חיוב, וכן בגין איומים ותקיפה. הוריו של הנאשם התגרשו, והוא ניתק קשר עם אביו, לא גוייס לצה"ל עקב אי התאמה, ועזב את מסגרת הלימודים.

הנאשם לא לקח אחריות מלאה על מעשיו, ותיאר בפני שירות המבחן כי היה עד לפשע והסתבך עקב כך עם גורמים עברייניים שסחטו אותו, איימו עליו ואילצוהו לבצע את עבירת השוד בניגוד לרצונו.

במשך 3 שנים נסחט הנאשם ע"י אותם עבריינים, ואף נדקר על ידם בבטנו, ולמרות שפנה למשטרה מספר פעמים ודיווח על הפשע המקורי שהיה עד לו לדבריו, וכן התלונן על הסחיטה, לא נעשה דבר ע"י המשטרה.

לאור העובדה שהנאשם לא הכיר באחריותו לארוע ולדרך התנהלותו הבעייתית, וקשייו להשתלב בתהליך טיפולי, לא נמצא מקום להמליץ על הטלת צו מבחן.

לכאורה מדובר בעבירת שוד "רגילה" שמחייבת הטלת עונש מאסר, לתקופה לא קצרה.

מתוך עדויות האופי שהוצגו בפני ביהמ"ש וכן ראיות נוספות שהומצאו, עולה כי אכן הנאשם התלונן על סחיטתו בעבר עקב היותו עד למעשה פשע, בעקבות הסחיטה שנמשכה במשך שנים ואלימות שהופעלה כלפיו, הוא ניסה אף להתאבד כדי לא להפליל את העבריין שסחט אותו, ומעשה השוד שביצע הוא למעשה זעקה לעזרה.

מתוך התלונה שהוגשה למשטרה, עולה כי הנאשם עצמו דיווח למשטרה על המעשה, ומדו"ח הארועים מיום הארוע עולה כי הנאשם התקשר למשטרה, טען כי ברשותו אקדח צעצוע, וכי הוא ביצע שוד מזויין, וממתין למשטרה.

גם מהודעתו של המוכר בחנות עולה כי הנאשם התנהג בצורה מוזרה שכן אף שהגיע לשדוד, ביקש קודם לשוחח עם הבעלים, ונשאר במקום תוך שהוא ער לכך שקיימות מצלמות אבטחה שיש בהן כדי להביא לזיהויו.

יש להביע תמיהה על התנהלות המשטרה עקב מחדלה לכאורה בחקירת תלונותיו של הנאשם, הן על הפשע שלדבריו היה עד לו ושהוא מחפה על העבריין העיקרי, והן על תלונתו בקשר לסחיטתו ע"י אותו עבריין, ודקירה על ידי סחטניו.

אין מדובר בפשע של מה בכך, אלא לטענתו היה עד לרצח, ואף שהתלונה אינה ברורה די צורכה, לא שוכנעתי כי היא נחקרה עד תום.

יש גם סימוכין במסמכים רפואיים בדבר נסיונותיו של הנאשם להתאבד.

בבדיקה ע"י פסיכיאטר מתאר הנאשם כיצד היה במצוקה עקב סחיטה ואיומים שהופעלו כלפיו, כמו כן איים כי הוא מתכוון להתאבד.

עדי אופי העידו על תפקודו של הנאשם, אחד העדים מעיד כי כבר בשנת 2007, סיפר לו הנאשם על האלימות והסחיטה שהיה נתון בה, ויחד עם הנאשם פנה למשטרה כדי להתלונן, אולם סרבו לטפל בתלונה שהוגשה.

יש לציין כי הנאשם נתפס לאחר שלמעשה הסגיר את עצמו כאשר התקשר בעצמו למשטרה כדי לדווח על השוד שביצע, ואין לך דוגמא טובה יותר לזעקה לעזרה מאשר מקרה זה של הנאשם.