מדינת ישראל נ' לוגסי(עציר)

נוכחים:

החלטה

א. כללי:

לפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, כאשר העבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום הינה סחר בסם מסוכן (2 עבירות).

על פי עובדות כתב האישום, ביום 24/1/2012 בשעה 20:30 או בסמוך לכך בשוק העירוני באשקלון, סחר המשיב בסם מסוכן בכך שמסר לאדם בשם מישל שלג (להלן: הקונה) סם מסוכן מסוג קריסטל בתמורה ל-200 ₪ במזומן. עוד נטען כי ביום 26/1/2012 בשעה 23:53 או בסמוך לכך בתחנת דלק פז בשכונת אפרידר באשקלון, סחר המשיב בסם מסוכן בכך שמסר לקונה סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 0.3896 גרם נטו בתמורה ל-400 ₪ במזומן.

ב. טענות הצדדים:

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של תשתית ראייתית ועילת המעצר, אולם טען לכרסום של ממש בראיות המבקשת, המצדיק לדידו שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

ב"כ המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שהפנתה לחומרת העבירה המיוחסת למשיב ולעברו הפלילי המכביד, וטענה כי אין בנמצא חלופת מעצר אשר תצליח לאיין מסוכנותו.

ג. דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי בידי המבקשת התשתית הראייתית להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום, הנדרשת בשלב זה של ההליך לפי ס' 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: החוק), וכי קמה עילה למעצרו.

ג. 1. ראיות לכאורה:

האירוע מיום 24/1/2012 – הראיות העיקריות בנוגע לאירוע זה הינן: הודעותיו של הקונה, בהן מאשר הקונה כי רכש סמים מן המשיב במועד זה; דו"ח פעולה של רפ"ק יגאל קלימיאן, אשר תצפת על המשיב והקונה בעת ביצוע העסקה; פלט מחקרי תקשורת, המאשר התקשרות בין המשיב לקונה טרם ביצוע העסקה.

האירוע מיום 26/1/2012 – הראיות העיקריות בנוגע לאירוע זה הינן: הודעותיו של הקונה, בהן מאשר הקונה כי רכש סמים מן המשיב במועד זה; דו"חות הפעולה של רס"מ עומר זיידנה ורס"ל אייל כהן, אשר תצפתו על המשיב והקונה בעת ביצוע העסקה; פלט מחקרי תקשורת, המאשר התקשרות בין המשיב לקונה טרם ביצוע העסקה; שתי אריזות סם, אשר נמצאו על הקונה זמן קצר לאחר ביצוע העסקה; הודעתו של המשיב, בה מאשר המשיב כי אכן נפגש עם הקונה במקום ובמועד הנטענים בכתב האישום.

טענתו של ב"כ המשיב לעניין הראיות נחלקת לשני מישורים – ראשית, אין ליתן אמון בגרסתו של הקונה, ואין לבסס את התשתית הראייתית על עדותו רצופת הסתירות והפגמים; ושנית – בחומר החקירה ישנם חוסרים מהותיים הנובעים ממחדלי חקירה וממחדלי המבקשת.

ג. 1. א. מהימנות הקונה:

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב במישור הראשון. כידוע, בית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות עדים בשלב מקדמי זה, אלא אם חוסר המהימנות – שיש בו כדי להפחית באופן מהותי ממשקלן הלכאורי של הראיות – הינו גלוי וברור על פני הדברים (ראו בש"פ 5824/91 אלטורי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)). משלא מצאתי ליקויים היורדים לשורש העניין בהצגת הדברים ע"י הקונה ובהגיונם, הרי שטענות ב"כ המשיב בעניין זה ראויות לבירור במסגרת התיק העיקרי ולא בהליך שלפניי.

למעלה מן הצורך יצוין כי עיינתי בהודעות הקונה, ואף שסבורני כי יש להתייחס לגרסתו בזהירות יתרה בשל היותו צד לעבירה ובעל אינטרס להפחית את חלקו בביצועה, לא מצאתי כי הודעותיו הן כה מופרכות עד כדי איונן כליל, זאת במיוחד כאשר גרסת הקונה נתמכת ע"י דו"חות הפעולה של השוטרים אשר תיצפתו על שני האירועים המתוארים בכתב האישום. מדו"חות אלה עולה כי המשיב הוא דמות מוכרת לשוטרים עורכי הדו"חות; כי בשני האירועים התאורה במקום הייתה טובה; וכי בשני האירועים המשיב נצפה מוסר דבר מה לקונה. אמנם באירוע מיום 24/1/2012 לא נתפסו סמים אצל הקונה – ויש בכך כדי להחליש במידת מה את התשתית הראייתית בנוגע לאירוע זה – אולם משנמצאו סמים אצל הקונה מספר דקות לאחר האירוע מיום 26/1/2012, יש בכך כדי לחזק את גרסת הקונה גם בנוגע לאירוע הראשון.

נוכח כל האמור לעיל, הנני קובעת כי בידי המבקשת ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בשלב זה של ההליך להוכחת אשמתו של המשיב בכל המיוחס לו בכתב האישום.

ג. 1. ב. מחדלי המבקשת ומחדלי חקירה:

לטענת ב"כ המשיב, אופן ניהול החקירה מצביע על כך כי בתיק ישנו חומר מודיעיני שלא הועבר לעיון ההגנה, וזאת חרף העובדה כי המבקשת לא טרחה להוציא כל תעודת חיסיון עם הגשת כתב האישום. לשיטת ב"כ המשיב, מחדל זה של המבקשת מצדיק שחרורו של המשיב.