מדינת ישראל נ' לביא(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, השגת גבול, גניבת רכב, היזק לרכוש במזיד, וקבלת דבר במרמה.

על-פי עובדות כתב האישום, המשיב הגיע למגרש מכוניות בשעת לילה מאוחרת, לקראת סגירת המגרש כשהוא בגילופין, לאור מצבו ביקשו המתלוננים שנכחו במגרש כי יעזוב את המקום, המשיב סרב, נכנס לתוך רכב בו היו מפתחות בסוויץ' וגנב את המפתחות.

בהמשך ולאחר שסגרו המתלוננים את מגרש המכוניות, שב לשם המשיב, טיפס על הגדר וגנב את הרכב ונסע מהמקום תוך שהוא פורץ את שערי מגרש המכוניות ונוסע.

בהמשך הגיע המשיב לתחנת דלק, ביקש מהמתדלק למלא את המיכל, ונסע מהמקום מבלי לשלם.

המשיב נעצר לאחר שפגע ברכב חונה ואזרח הזעיק את המשטרה.

את כל המיוחס לו עשה המשיב שהוא מצוי תחת השפעת אלכוהול.

ענינו של המשיב נשלח לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית.

מחוות דעת שהתקבלה לתיק בית המשפט עולה כי המשיב אינו סובל ממחלת נפש, כי היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות וכי כשיר לעמוד לדין.

הפסיכיאטר המחוזי מתרשם מהמשיב כמי שסובל מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית אשר יחד עם השימוש באלכוהול מביאה אותו להתנהגות חסרת שיפוט כמיוחס לו בכתב האישום.

ב"כ המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ועותרת לשחרורו של המשיב בחלופה ובתנאים אף על פי שאין בידיה להציע כל חלופה.

ב"כ המשיב טוענת כי ככל שקמה עילת מעצר בענינו של המשיב, מדובר בעילה שאינה מצויה ברף הגבוה ומאפשרת שקילת שחרורו בתנאים.

ב"כ המבקשת עותר למעצרו של המשיב עד תום ההליכים ומפנה את בית המשפט למסוכנות הנשקפת מהמשיב, שכאשר הוא מצוי תחת השפעת אלכוהול ומטופל בבעיות נפשיות מהן סובל, נוהג ברכב גנוב ומסכן את הציבור.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, עיינתי בתיק החקירה ובחוות הדעת הפסיכיאטרית, אינני יכולה לקבל טענת ב"כ המשיב כי עילת המעצר הינה מוחלשת.

לטעמי מן המשיב נשקפת מסוכנות ממשית.

אדם אר סובל מהפרעת אישיות, עשה שימוש לרעה באלכוהול, גונב רכב, פורץ איתו את שערי מגרש החניה, ונוסע עד אשר פוגע ברכב חונה, הוא אדם מסוכן ויש במעשיו לסכן באופן ברור וחד משמעי את הציבור.

בנסיבות הללו, אינני סבורה כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב מבלי שבפני בית המשפט הוצגה חלופה ראויה או חלופה כלשהי.

לפיכך אני דוחה את בקשת הסנגורית להורות על שחרורו של המשיב בעת הזו ונכונה לדחות את המשך הדיון על מנת שהסנגורית תבדוק האם יש בידה לגבש חלופה עבור המשיב.

הדיון ידחה איפוא ליום 22/12/10 בשעה 08:30, בפני.