מדינת ישראל נ' לביא(עציר) ואח'

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם וזאת לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו – 1996.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס למשיב 1 עבירות של סחיטה בכח בצוותא חדא, סחיטה באיומים בצוותא חדא וגניבה. ולמשיב 2 סיוע לסחיטה בכח, סיוע לסחיטה באיומים וסיוע לגניבה.

על פי עובדות כתב האישום בין השנים 2006 ל- 2007 צבר אייזק קסובר (להלן:"המתלונן") חוב כספי של כ- 40,000 ₪ למועדון ההימורים שבבעלות המשיב 1.

המתלונן עזב את מדינת ישראל באוגוסט 2007 ועבר להתגורר בארצות הברית, עד שחזר ארצה ביולי 2010.

בתאריך 11/11/10 פגש המתלונן במשיבים באקראי בסמוך למועדון ההימורים והם שוחחו לענין החוב הכספי. בהמשך עלו השלושה למועדון שם תקף המשיב 1, את המתלונן באגרופים בבטנו בחזהו ובפניו בנוכחות המשיב 2, כן תקף אותו המשיב 1 באמצעות מקל מטאטא.

בהמשך דרש המשיב 1 מהמתלונן להוציא את כל מה שמצוי בכיסיו והמתלונן מסר למשיב 1 סכום מזומן של 700 ₪ ואת כרטיס האשראי שלו.

המשיב 1 דרש מהמתלונן את הקוד הסודי של הכרטיס, והמתלונן מסר לו.

לאחר מכן יצא המשיב 1 מהמועדון ניגש לכספומט של סניף בנק הפועלים במקום ומשך מחשבונו של המשיב 2,600 ₪.

בזמן שהמשיב 1 יצא מהמועדון נשאר המשיב 2 לשמור על המתלונן.

בהמשך חזר המשיב 1 למועדון איים על המתלונן על מנת לגרום לו לשלם את החוב, ותקף אותו באמצעות מקל מטאטא. בהמשך הגיע למקום קובי דדוש ואף הוא תקף את המתלונן בנוכחות המשיבים 1 ו- 2, כשבמקביל כשנאשם 1 מאיים על המתלונן בפגיעה בו ובחייה של אמו, תוך שהוא דורש ממנו לשלם את החוב ומודיע לו כי נשארו לו 48 שעות להשיב את החוב ו"אם לא דמך בראשך".

בהמשך ביום 12/11/10 התקשר דדוש ב- 2 הזדמנויות למתלונן ושאל אותו עם מי דיבר וכן מתי הוא בא.

ב"כ המשיב 1 אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה בדמות עדות המתלונן, שעל בסיסה נוסח כתב האישום, אך מבקשת להצביע על תמיהות העולות מחומר החקירה המשליכות לטעמה על עצמת הראיות ועל עוצמתה של עילת המעצר. כמו כן מבקשת להצביע על מחדלי חקירה שלטעמה משליכים על חומר הראיות ופוגמים בו, באופן שלא נאספו על-ידי המבקשת ראיות חיצוניות כלשהן שיש בהן כדי "לעבות" ולאשש את גרסת המתלונן לקרות הארועים.

ב"כ המשיב 2 חולק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע למשיב 2, וטוען שככל שיש בידי התביעה בנוגע למשיב זה, הינה העובדה כי המשיב (שאין מחלוקת כי עובד במועדון כמלצר מזה שנים) נכח לכאורה בזמן התרחשות האירועים במועדון, ואין די בכך על מנת לקשור אותו לעבירות ולו כמסייע.

ב"כ הצדדים טענו ארוכות, וטיעוניהם המפורטים כתובים עלי פרוטוקול, ואין צורך לחזור עליהם.

בקליפת האגוז אציין כי לטענות ב"כ המשיבים עולה ברורות מחומר החקירה כי המתלונן עושה שימוש ציני תוך ניצול המשטרה לצורך התחמקות מהחוב אותו חב למשיב 1. לדבריהם המתלונן מבקש להעצים באופן מלאכותי ומוגזם את האירוע, על מנת לשוות לו "נפח" וחומרה. כאשר המבקשת, מן הצד השני, נמנעת מבדיקות גרסתו של המתלונן, באמצעים העומדים לרשותה, ונסמכת על דבריו בלבד שעולה כי הם מעוררים יותר מתמיהה.

כך לדוגמא טוענת ב"כ המשיב 1 כי גרסת המתלונן, לפיה הוכה מכות נמרצות וקשות באגרופים ובמקל בחלקי גופו השונים לרבות בפניו במשך פרק זמן ארוך (למעלה מחצי שעה), אינה יכולה להתיישב כלל ועיקר עם העובדה כי לא נצפו על גופו חבלות למעט סימן קלוש על גב כף ידו.

כך לדוגמא טוענת ב"כ המשיב 1 כי בניגוד לדברי המתלונן מהם עולה כי לאחר האירוע במועדון התקבלו לטלפון הסלולארי שלו שיחות רבות ממספר טלפון חסוי, הרי שמפלט שיחות נכנסות שהוצא למכשיר הטלפון שלו, עולה כי קיבל אך ורק 2 שיחות.

ב"כ המשיב 1 אף מפנה את בית המשפט לדיסק, המתעד העימות שנערך בין המשיב 1 למתלונן, ממנו עולה ברורות כי המתלונן אינו חושש מהמשיב, כאשר במהלך העימות מטיח בו איומים כדוגמת "אל תסתכל עלי ככה, בפעם הבאה שאפגוש אותך ברחוב אראה לך..." עד כדי שהשוטר, עורך העימות, מהסה בו ומזהיר אותו שלא להשמיע אמירות מן הסוג הזה.

ב"כ המשיב 1 מלינה על העובדה שהמבקשת לא נקטה, ולו בפעולה חקירתית אחת, על מנת לאמת או להפריך את גרסת המתלונן, שעומדת בניגוד לגרסת המשיבים, לפיה לא ננקטה נגד המתלונן כל אלימות, ואת הכסף כמו גם את כרטיס האשראי מסר מרצונו על חשבון הסדרת החוב, עליו אין חולק.