מדינת ישראל נ' לבארטובסקי(עציר)

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, כאשר העבירה המיוחסת לו על פי כתב האישום הינן התפרצות למקום מגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 406 (6) בניגוד לחוק העונשין , התשל"ז-1977 וגניבה בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין.

לפי כתב האישום אשר הוגש בעניינו של המשיב ביום 16/8/10 בשעה 09:15 או בסמוך לכך התפרץ הנאשם לביתה של המתלוננת, בכך שהכניס את ידו אל תוך הבית מבעד לסורג חלון חדר השינה בכוונה לבצע בו גניבה. בנסיבות אלה, הנשא ונטל המשיב מהבית קופסת תכשיטים אשר היתה מונחת על שידה סמוך לחלון, ואשר הכילה תכשיטים שונים של הבעלים וזאת ללא הסכמת הבעלים.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומה של תשתית ראייתית בתיק ואולם טען כי לא קיימת בתיק זה עילת מעצר, וכי עברו הפלילי של המשיב הינו ישן ואין בו כדי למנוע את שחרורו של המשיב.

בכל הנוגע לעילת המעצר הרי, שהפסיקה הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם העבירות שעלולות לסכן את בטחון האדם או את בטחון הציבור, מקום בו העבירות מבוצעות באורח שטתי, או בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מס' עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ( לעניין זה ראה בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מ"י. בנוסף נקבע בבש"פ 45/10 (פורסם בנבו) כי גם עבירת רכוש יחידה עלולה להקים עילת מעצר מקום בו קיימת מסוכנות אינרהנטית ופוטנציאל להתפתחות אלימה - כפי שהדבר בעניינינו לשיטתה של המבקשת.

אמנם, מעיון בגיליון הרישום הפלילי של המשיב עולה, כי למשיב עבר פלילי נכבד, אם כי הרשעתו האחרונה הינה משנת 2001 בעבירות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, איזנתי בין כלל השיקולים, ותוך שהתחשבתי בכך שלמשיב מיוחסת עבירת רכוש יחידה ובהינתן עברו הפלילי הרחוק, ותוך בחינת הוראות ס' 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה- מעצרים) , התשנ"ו – 1996, סבורני שניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המשיב תהא פחותה ושתבטיח את התייצבותו של המשיב למשפט. לפיכך הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאים אלו:

1. הפקדת סך של 5,000 ₪ להבטחת קיום תנאי השחרור.

2. חתימה על ערבות עצמית בסך 5,000 ₪.

ניתנה והודעה היום כ"א אלול תש"ע, 31/08/2010 במעמד הנוכחים.

נגה שמואלי-מאייר, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: