מדינת ישראל נ' כרמון

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 10.10.12 הזמנה לדין בגין אי ציות לתמרור 302 "עצור" בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 03.07.13 נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העידה עדת התביעה רס"ל נטלי פרג' עורכת הדו"ח [להלן: "השוטרת"] והוגשו הדו"ח (ת/1) וסקיצה שערכה השוטרת לבקשתי ביום הדיון באולם ביהמ"ש (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה:

ביום 10.10.12 בסמוך לשעה 08:10 נהג הנאשם ברכב פרטי ברמת גן, ברחוב לאן מדרום לצפון, התקרב לצומת עם רחוב ז'בוטינסקי, ופנה ימינה.

בכיוון נסיעת הנאשם לפני הצומת כאמור, מוצב תמרור 302 "עצור" ובניצב לתמרור על פני הכביש משורטט לרוחב הנתיב קו עצירה לבן. קיומו של קו עצירה ותקינות התמרור נבדקו ע"י השוטרת טרם האכיפה.

נטען כנגד הנאשם כי פנה בצומת כאמור, בנסיעה רצופה, מבלי לעצור את הרכב עצירה מלאה, לפני קו העצירה המסומן על פני הכביש. בכך טוענת המאשימה כי הנאשם לא מילא אחר הוראות תמרור 302, המוצב בכיוון נסיעתו, ועבר עבירה של אי ציות לתמרור, כמיוחס לו בכתב האישום.

גרסת הנאשם:

הנאשם לגרסתו ציית לתמרור המוצב בכיוון נסיעתו, ועצר את רכבו לפני התמרור. לדבריו, מאחר ובנקודה זו אין שדה ראיה טוב שמאלה, לכיוון הרכבים ברחוב ז'בוטינסקי, "גלש" לתוך הצומת בנסיעה איטית וזהירה, ופנה ימינה כאשר הכביש היה פנוי ולא סיכן בכך אף כלי רכב.

טענתו העיקרית של הנאשם בכפירתו היא כי ביום רישום הדו"ח כנגדו לא היה כלל קו העצירה מסומן וצבוע לרוחב הכביש, ככל הנראה בשל עבודות צביעת הסימונים בצומת ע"י העירייה. לעניין זה, הציג הנאשם 2 מכתבים התומכים לדבריו בטענתו כי לא היה קו עצירה צבוע ביום הרלוונטי.

2 המכתבים חתומים ע"י מר ליאור גדסי, מנהל יחידת תמרורים וסימוני צבע, במנהל ההנדסה של עיריית רמת גן, על פיהם - מעבר החצייה וקו העצירה בצומת האמור חודשו במהלך החודשים אוגוסט 20012 ומרץ 2013. המכתבים התקבלו למרות התנגדות התובעת וסומנו נ/3 ו-נ/4, בהתאמה.

טענות נוספות מעלה הנאשם סביב התנהלות השוטרת אשר לדעת הנאשם צריכה הייתה לתעד במצלמה את התמרור ואת קו העצירה, במיוחד לדבריו נוכח העובדה כי כפר כבר במקום בביצוע העבירה. כפירתו כפי שנרשמה מפיו במעמד מסירת הדו"ח מסתכמת ב- 2 מילים: "אני עצרתי".

הנאשם הציג בביהמ"ש על גבי מחשב נייד תמונות מהצומת, אשר לטענתו צילם בעצמו כ"שבוע- שבועיים" אחרי מועד רישום הדו"ח כנגדו, ובהן נראה לטענתו כי אין קו עצירה במקום וכי במקום עבודות שיפוץ בכביש כולל כנראה קרצוף האספלט, ומילוי באספלט טרי. תדפיסי התמונות (על גבי דף A4 בשחור לבן) הוגשו למרות התנגדות התובעת, באמצעות השוטרת, אשר אישרה באופן כללי כי היא מזהה שמדובר בתמונות מהצומת. [סומנו נ/1 עד נ/4 בהתאמה].

העידה בפני השוטרת, הוגשו המסמכים שערכה והיא נחקרה בחקירה נגדית ע"י הנאשם. העיד בפני אף הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו. הנאשם נחקר בחקירה נגדית ע"י התובעת.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, את הראיות שהוגשו מטעמם, ושמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי, מעל לכל ספק סביר כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.   השוטרת תיעדה באופן מפורט את נסיבות העבירה, כעולה מהדו"ח ומהסקיצה שרשמה (באולם ביהמ"ש) תוך התייחסות לכל יסודות העבירה, כולל מיקום התמרור, קו העצירה, מסלול נסיעת הנאשם, מקום עמידתה, מקום עצירת רכב הנאשם, ומכלול העובדות הרלוונטיות לאישום.

2.   עדותה של השוטרת בבית המשפט הייתה עניינית, בהירה, עקבית ואף לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם. טענות שונות שהעלה הנאשם בקשר לאי מילוי הנחיות בטיחות בכך שהשוטרת לא לבשה אפוד זוהר וכן צולמה על ידו כשהיא ניגשת לרכבו מצד שמאל (צד הנהג) מצאתי כי אינם רלוונטיות לעבירה המיוחסת לנאשם וכן מאחר והשוטרת לא הכחישה את האמור בחקירתה הנגדית, מצאתי כי אמינותה בעיני לא נפגעה בשל כך.

3.  השוטרת העידה כי היא עמדה במקום באופן יזום כדי לאכוף עבירות אלו. לא מצאתי יסוד לחשוד בשוטרת כי תעמוד דווקא במקום ממנו אינה יכולה לראות את קו העצירה. בנוסף העידה השוטרת כי בדקה את התמרור וקו העצירה בטרם האכיפה. בדו"ח ציינה בפרוש כי התמרור: