מדינת ישראל נ' כהן

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין אי שמירת מרחק, עבירה על תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה וכן אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה, עבירה על תקנה 144(א) (3) לתקנות התעבורה.

הנאשם הודה באחריותו לגרם התאונה, אך כפר באישום של אי מסירת פרטים.

מטעם המאשימה, העיד הנהג המעורב, בנימין סרוסי והוגשו בהסכמה, המסמכים הבאים:

ת/1 – תעודה רפואית בעניינו של העד

ת/2 – הודעת נאשם

כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 13.4.11, בסמוך לשעה 18:15, נהג הנאשם ברכב בכביש מספר 2, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו למחלף כפר שמריהו, לא נתן הנאשם דעתו על רכב המעורב שעמד לפניו, בשל עומס תנועה במקום, התקרב אליו יתר על המידה ופגע בו.

כתוצאה מהפגיעה, נחבל בגופו המעורב.

מכאן והלאה, נחלקות הגרסאות.

על פי גרסת המאשימה, הצדדים נדברו ביניהם לפנות את הכביש ולשוב ולהיפגש על מחלף כפר שמריהו, על מנת להחליף פרטים.

הנאשם עקף את רכב המעורב ונסע.

המעורב עלה על המחלף, המתין לנאשם כ-10 דקות ומשזה לא בא, עזב את המקום.

על פי גרסת הנאשם, הוא ביקש מהמעורב, כבר במקום האירוע, להחליף עמו פרטים, אך המעורב עסק בצילום רכב הנאשם. לאחר מכן, טען הנאשם, נדברו הצדדים להיפגש בהמשך הכביש ולהחליף פרטים. הוא התקדם בנסיעה, המתין למעורב זמן מה מתחת למחלף ומשזה לא בא, עזב את המקום.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, הנאשם הודה באחריותו לתאונה.

באשר לסוגיה שבמחלוקת והיא מסירת הפרטים, לא שוכנעתי, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם ניסה להתחמק מחובתו על פי דין וייתכן בהחלט כי מדובר באי הבנה בין הצדדים, באשר לנקודת המפגש לשם החלפת פרטיהם.

כפי שניתן לראות, המחלוקת מתמצה בנקודה אם הנאשם והמעורב קבעו להיפגש על המחלף או מתחת למחלף.

לא מצאתי כל סיבה בגינה יש להעדיף גרסת המעורב על פני זו של הנאשם וכאמור, ייתכן ומדובר באי הבנה בלבד, קל וחומר מקום בו המעורב רשם פרטי הנאשם ולדברי הנאשם, אף צילם רכבו, טרם שנפרדו והנאשם הודה באחריותו לגרם התאונה, על אתר.

לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיעה את הנאשם בגרם תאונת דרכים בגין אי שמירת מרחק ונהיגה בחוסר זהירות ומזכה אותו מעבירה של אי מסירת פרטים לנפגע בתאונה.

זכות ערעור כחוק.