מדינת ישראל נ' כהן

פסק דין

נגד המשיב הוגש כתב אישום, לפיו, ביום 17.09.10 נהג בשכרות בחוצות תל-אביב, בליטר אוויר נשוף מריאותיו נמדדו 470 מק"ג אלכוהול.

כתב האישום נקבע לשמיעת ראיות בפני סגן הנשיא, כב' השופט ישראל ויטלסון ביום 03.10.11. התיק נקבע ביום זה להוכחות ביום 04.10.11, זאת, כך יש להבין מההחלטה הקובעת את מועד ההוכחות, בשל כעסו על ההגנה, שבמשך כשנה התנהלו דיונים, ובסופו של יום באה כפירה.

אלא, שביום 04.10.11 הודיעה התובעת לבית משפט קמא שהתייצב העד הלא נכון לדיון. מיד אחר כך קם הסנגור והודיע לבית משפט קמא "אני בשלב זה מבקש להודות". הנאשם הורשע, הצדדים טענו לעונש ללא כל הסדר טיעון, הסנגור ביקש להתחשב בעובדה שהמשיב הודה, למרות שעד תביעה מרכזי לא התייצב ועוד.

בית משפט קמא, בחלק המילולי המקדים לחלק האופרטיבי של גזר הדין כתב כך "לאחר ששמעתי את נסיבות המקרה, התחשבתי בהודאה, ובמכלול הנסיבות, ואי-הופעת עד היום לדיון. אני מטיל על הנאשם..." בגזר הדין גזר בית משפט קמא למערער בחלק הפסילה 11 חודשים פסילה בפועל, עוד תקופה של פסילה על תנאי ואף הפסילה בפועל בניכוי 30 יום של פסילה מנהלית. על גזר דין זה, החורג ללא ספק מהוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, הגישה המדינה ערעור, שכאמור, על פניו מוצדק לחלוטין. יש לציין שערעור זה לא היה מוגש לולא רשויות התביעה המשטרתית לא היו פונים לפרקליטות המדינה בבקשת ערעור זאת.

למרות דבריי, שהערעור לכאורה מוצדק, ולמרות שבית משפט קמא לא ציין כל נסיבות מיוחדות המצדיקות קיצור כה דרסטי בעונש פסילת המינימום, ולמרות שלא נערך הסדר טיעון בין הצדדים, הנני סובר שנסיבות מקרה זה הן כה מיוחדות וכה יוצאות דופן, שאין הצדקה לקבל את הערעור.

הנאשם הודה לא בגלל שראיותיו לא "הגיעו" לבית המשפט, אלא בגלל שהתביעה נתקלה בקושי לנהל את המשפט. אף שאין הדברים עולים מהפרוטוקול, נראה שנושבת מהמקרה רוח של הסכמה בין התביעה או הבנה בין באי בית משפט, בנסיבות תיק זה, שיוטל עונש של פסילה קצר מעונש פסילת המינימום, והנני סובר שהיעתרות במקרה זה לערעור, יהיה בה כדי לפגוע ביסוד ה"הסתמכות" העולה בין השורות המעטות של הדברים מבית משפט קמא.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ב, 08/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: