מדינת ישראל נ' כהן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה מטעם הסנגוריה להורות על מחיקת עבירת החיקוק הראשון בכתב האישום שבפני, שמיחס לנאשם עבירה של חבלה ופציעה כשהעבריין מזוין, כאשר נטען על ידי הסנגור כי המאשימה התנהלה באופן רשלני ופגעה בהגנתו של הנאשם, שכן מדובר בשני אירועים המופיעים בכתב האישום, כאשר האירוע האחד תועד על ידי המצלמות שהיו במקום, ונשמר בידי המאשימה, והאירוע השני שארע סמוך לשעה 03:40 ביום האירוע 10.04.11 לא נשמר על ידי המאשימה.

טוען הסנגור כי אירוע הפציעה שהתרחש לכאורה כמפורט בכתב האישום בשעה 03:40, תועד על ידי המצלמות שהיו במקום, אולם המאשימה התרשלה שלא העתיקה ולא שמרה את התיעוד כאשר היה באפשרותה לעשות זאת, ובכך הנאשם מתקשה להתגונן, וכתוצאה מהתנהלותה של המאשימה, ורשלנותה באיסוף הראיות, נפגעה יכולת הגנתו של הנאשם בצורה קשה, ומכאן יש להורות על מחיקת העבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין.

ב"כ הנאשם מבסס את טיעונו על ההלכות שנקבעו בהגנה מן הצדק, תוך שהוא מפנה לפסיקה ותומך טענותיו גם במאמרו של המלומד נקדימון, לעניין חובת האמון, תוך שטוען הסנגור כי האינטרס להביא עבריינים למשפט צדק צריך להיעשות בהליך ראוי.

עוד הוסיף הסנגור וטוען כי מאז חקיקת סעיף 149 (10) שעניינו הגנה מן הצדק, הרי שגם פעולה רשלנית מצד המאשימה, יש בכוחה להביא לקבלת הטענה ולהורות על מחיקת האישום.

ב"כ המאשימה, הרל"ת, השיב לטענות הסנגור, תוך שלשיטתו אין מקום להידרש כלל לטענה בשלב זה טרם נשמעו ראיות, שכן לא ברור בשלב זה מה יובא בפני בית המשפט, כך שהטיעון הינו מוקדם.

עוד נטען כי בעניין זה הוגשה עתירה לבית המשפט, לכבוד המותב האחר, שעניינה בקשה לגילוי ראייה, כאשר הבקשה לא התקבלה על ידי המותב האחר, ומכאן שהיה על הסנגור לכל הפחות להודיע על תוצאות בקשתו, שכן עסקינן בהליך של הגנה מן הצדק.

ככלל, מקובלת עליי עמדת הסנגור באשר לחובתה של המאשימה ומשטרת ישראל לשמר בידיה את חומר החקירה שנאסף בתיק מסוים בעניינו של נאשם, זאת כחלק מחובתה מתוקף תפקידה, בהבאת נאשמים לדין.

אין חולק על כך כי על הרשות לשמור את הראיות שברשותה, ומובן שבשעה שראיות שקיימות היו בידי המאשימה הוצאו מתיק החקירה, הרי שמדובר בפעולה נפסדת אשר יש לה משמעות באשר לנטל הראייה בו תצטרך לעמוד המאשימה, כאשר נפסק כי ההשלכה של אובדן חומר חקירה יכולה להביא אף להתייחסות למאשימה כמי שהביאה לנזק ראייתי, ואזי ניתן יהיה לקבוע הנחה לפיה הראייה שאבדה היה בה לתמוך גרסת הנאשם, לעניין זה ראה פרשת עצמון, ע"פ ירושלים 1069/99.

ברם, שונה מצב הדברים כאשר נטענת טענה כנגד המאשימה שלא פעלה בצורה ראויה, כאשר נמנעה מלאסוף ראיות נוספות שהיה באפשרותה לתפסן, כאשר נטען כי אילו ראיות אלה היו נאספות על ידי המאשימה ונשמרות, יתכן שהיה בהן כדי לתמוך בגרסת הנאשם.

על המאשימה ועל משטרת ישראל לפעול בשקידה סבירה כאשר מנוהלת חקירה פלילית, ולאסוף ראיות באופן ראוי וסביר, ואולם בית משפט לא ישים עצמו כמפקח על חקירה ולא יבוא בנעליה של הרשות החוקרת, ורק במקרים בהם הפעולה של הרשות תחזה כבלתי סבירה ו/או מתוך עיוורון מכוון, בית המשפט יראה בהתנהלותה של הרשות כמי שפעלה בצורה כה נפסדת שיש בה להביא למחיקתו של אישום כנגד נאשם.

בבסיס חובת החקירה המוטלת על הרשויות, עומדת החובה לפעול לחקר האמת, החובה להביא לדין את האשם האמיתי בביצוע העבירה. חובת הרשויות למיצוי הליכי חקירה כראוי, מהווה גם חלק מזכות הנאשם למשפט תקין והוגן.

במקרים בהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה, על בית המשפט לשאול את עצמו באם המחדלים כה חמורים שיש לחשש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו, ו/או להוכיח את גרסתו שלו.

ואולם במקרה שבפניי, העובדה כי המאשימה יכלה לשים את ידה על מצלמות האבטחה במועד הנטען על ידי הסנגור לא הוכחה בפניי, כמו גם לא הוכחה בפניי טענה כי המאשימה פעלה באופן סלקטיבי באיסוף הראיות, ו/או מתוך עיוורון מכוון, ואף לא ברשלנות חמורה.

חקירה כדרכה של חקירה, מתנהלת בהתאם לסדרי עדיפויות של המשטרה, כאשר הן מכוונות מעשיהן ופעולתן בזמן אמת, תוך ביצוע תפקידן על פי דין.

יתכן כי היה ראוי במקרה שבפניי שהמאשימה ו/או המשטרה יאספו את הראיות הכוללות את סרט האבטחה גם בשעה מאוחרת יותר, כפי שנטען על ידי הסנגור. יחד עם זאת, המדובר בחוכמה שבדיעבד, כאשר כיום לאחר שבועות ארוכים, נטענת הטענה לראשונה.

במצב דברים זה, בשלב זה טרם שמיעת הראיות בתיק, אין בידי לקבל את הטענה כי התנהלותה של המאשימה הינה כה פגומה המחייבת קבלת הבקשה ומחיקת האישום.

עיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הסנגור ולא מצאתי בה תימוכין ראוי לקבלת הבקשה.

אשר על כן אני דוחה את הטענה. הנאשם ישיב לאישום.

ניתנה והודעה היום כ"ה סיון תשע"א, 27/06/2011 במעמד הנוכחים.