מדינת ישראל נ' כהן ואח'

ב"כ המבקשים : עו"ד יובל מעוז

ב"כ המשיבה: עו"ד נעם עוזיאל

החלטה

הבקשות שלפני

לפני בקשת נאשמים 2, 8 ו-12 לדחות את הדיון הקבוע למחר, ליתן החלטתי בנוגע לטענתו המקדמית של נאשם 2 בענין הגנה מן הצדק - בכתב (ולא בדיון), ולדחות את המועד לשטיחת טענה דומה של נאשמים 8 ו-12 למועד מאוחר יותר. זאת, מאחר שהעלאת הטענה המקדמית של נאשמים 8 ו-12 היתה תלויה בחומר שהנאשמים קיוו לקבל ובגינו הגישו בקשה, שנדונה על ידי כבוד השופטת שריזלי. לטענתם, הודע להם שהבקשה נדחתה, אך טרם נמסרו נימוקים. לאחר קבלת הנימוקים הם מעונינים לשקול הגשת ערר על החלטת כבוד השופטת שריזלי ולכן דרושה להם הדחיה. לאור כל אלה - טרם הוגשו טיעוני נאשמים 8 ו-12 בענין הטענה המקדמית. נאשם 2 מבקש להשיב לתשובת המאשימה עד היום.

אציין כי לא הוגשה כל תשובה לתשובת המאשימה (והשעה כעת 14:00). גם לא קבעתי כי ניתן להגיש תשובה שכזו.

הבקשה בדבר ביטול אישום 3 בשל אכיפה בררנית

לגופו של ענין, עיינתי בבקשת נאשם 2 לפיה יש להורות על ביטול אישום 3 בכתב האישום המתייחס אליו, מחמת טענת הגנה מן הצדק, במסגרת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ולמען הדיוק - בשל אכיפה בררנית. בתמצית, טוען הנאשם כי קיים אדם אחר, יהודה קהתי, אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד ("כתב האישום האחר"), והוא, ביחד עם נאשמת 1 בכתב האישום שלפני, הם הדמויות המרכזיות במסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום דנן, ולהם מיוחסות מרבית העבירות. באישום 3 בכתב האישום דנן מואשם המבקש כי במסגרת פסק בוררות חויב ביחד עם נאשמות 4 ו-5 לשלם לקהתי מענק פרישה בסך 210,000 ₪, אלא שכספים אלה, ששולמו לקהתי במזומן, לא מצאו את ביטויים בספריהן של נאשמות 4 ו-5, וזאת במטרה להמנע מניכויי המס כמתחייב בחוק.

טוען המבקש כי בהעדר צידוק ובניגוד לעקרון השוויון בין הנאשמים, נמנעה המאשימה מלהאשים את קהתי באישום דומה בכתב האישום האחר, אף שלכאורה, קהתי הוא זה שנהנה מהכסף תוך התחמקות המס המגיע והוא העבריין העיקרי באותה פרשה, אך יצא פטור, בעוד שהמבקש, שסוגיית אחריותו למעשה מוטלת בספק, הואשם. קיימות טענות נוספות, אשר אין מקום לפרטן כעת.

תשובת המאשימה

המשיבה טוענת בתשובה כי עובדות אישום מספר 3 עלו לראשונה בחקירתו של הנאשם 2 ולא צדו את עיני החוקרים כעובדות המגבשות עבירה לכאורה והמחייבות העמקה בחקירה. גם בשלבי הכנת התיק בפרקליטות, התמקדה תשומת הלב בפרשה העיקרית, היא הפרשה נושא אישום 1. מסיבה זו לא נחקרו קהתי ואחרים בעניין זה. פרשת אישום 3 הוספה לכתב האישום המתגבש בשלב מאוחר יותר. פתיחה בחקירה נגד קהתי, בשלב כה מאוחר, נראתה פעולה שהתועלת בצידה אינה שקולה לסחבת הכרוכה בה.

הפרשה כולה הופרדה לשני כתבי אישום מתוך הנחה וכוונה שקהתי, שהודה בביצוע המעשים בשלב החקירה, הפליל את שותפיו לביצוע העבירות ואף הצביע על מסמכים מפלילים, יאלץ, באין הגנה, להודות בכתב האישום. לאחר סיום מהיר של משפטו, יוכל להעיד במשפטם של הנאשמים.

ההנחה היתה כי נאשם 2 ממילא לא יוכל להעיד במשפט של קהתי. במצב דברים זה, מימלא לא היה פוטנציאל רב למצוא מספיק ראיות נגד קהתי בקשר לאישום זה. האישומים 2 ו-3 נכללו בכתב האישום הואיל והם מבטאים התנהלות עבריינית עקבית ורחבה מצד נאשם 2 בניהול ענייניה הכספיים של העמותה שבראשה עמד.

בהיות נאשם 2 ראש העמותות, היה עניין מובהק לציבור בהעמדה לדין שלו ושל העמותות, גם בגין משיכות שכר ללא ניכוי כחוק וגם בגין תשלום פיצויים לעובד מפוטר, ללא ניכוי. ולהבדיל - העניין לציבור בהעמדתו לדין של מי שאך קיבל לידו שכר או פיצויים, ואינו פועל גם מהצד המשלם, הנו פחות. לטענת המאשימה, טועה ב"כ הנאשם 2 בסוברו כי קהתי הוא העבריין העיקרי בפרשה נושא אישום 3. נאשם 2 והעמותות שבראשן עמד הם העבריינים העיקריים באישום 3. העבירה של אי ניכוי מס, לפי סעיף 218 לפקודת מס הכנסה הנה קודם כל עבירה של המעביד החייב בניכוי. סעיף זה מטיל אחריות פלילית גם על העובד, אם קיבל הכנסה ביודעו שלא נוכה ממנה הניכוי המתחייב על פי החוק. קהתי שחתם על קבלה, כשאינו עוד מנהל בעמותה, יכול היה להניח כי מדובר בסכום נטו. יוצא כי הנטל הכספי לצאת במימון יתרת עלויות המעביד, חל על הנאשמים. אין זה מקרה של מעביד ועובד העושים יד אחת על מנת לשלם ולקבל שכר או פיצויי פיטורין ב"שחור" באופן שיביא לחסכון בהוצאות לשני הצדדים, אז מקובל להאשים את שני הצדדים. קיימות טענות נוספות, שאין מקום לפרטן כעת.

הכרעה

לאחר עיון בטענות, נראה לי כי טרם בשלה השעה להכריע בטענת נאשם 2. יש נקודות מסוימות שלא ניתן להכריע בהן בלא שמיעת ראיות. מאחר שממילא, אין מדובר בביטול כתב האישום כולו, והנאשם יצטרך לנהל משפט, לא יגרם לו נזק רב כתוצאה מדחיית המועד להכרעה בטענה.

לאור זאת, אני דוחה את המועד להכרעה בטענה עד לאחר שמיעת הראיות. ככל שהטענה המקדמית שביקשו נאשמים 8 ו-12 להעלות דומה לטענה של נאשם 2, ישקול בא כוחם להסתפק בהודעה כי קיימת טענה כזו ופירוט הטענה בכלליות, תוך דחיית המועד להעלאת הטענה במפורט לשלב מאוחר יותר, הכל - ברוח החלטתי זו.

לאור כל האמור - אין טעם בקיום הדיון מחר, שכן הוא נועד לדיון בטענות המקדמיות. ב"כ הנאשמים 8 ו-12 ישקול את האמור לעיל ויודיע כיצד הוא בוחר לפעול.

יתר המועדים שנקבעו נותרים בעינם.

המזכירות תשלח החלטה זו בדחיפות יתרה, בפקס, לכל הצדדים.