מדינת ישראל נ' כבהה

החלטה

1.בתיק זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו הודו הנאשמים בכתב האישום, הורשעו, והוסכם כי הצדדים יבקשו מבית המשפט לגזור עליהם עונש של מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, ובנוסף יחוייבו הנאשמים בפיצוי למתלוננים – החזרת מלוא הסכום שנגנב.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לגובהו של הסכום שנגנב מכספת בית העסק של המתלוננים, כאשר בכתב האישום נטען שהסכום עמד על סך של כ- 150,000 ₪, ואילו הנאשמים הכחישו כי זהו הסכום שגנבו.

מסתבר, כי עוד ביום הגניבה החזירו הנאשמים למתלוננים סך של כ- 103,000 ₪, ולטענתם זהו מלוא הסכום שהיה בכספת במועד הגניבה ולא הסכום לו טוענים המתלוננים.

בנסיבות אלה, הסכימו ב"כ הצדדים כי יובאו ראיות להוכחת סכום הגניבה והפיצוי הנדרש, באמצעות עדותו של אחד מבעלי העסק (ראה פרוטוקול מיום 7.2.13).

2.על מנת לקבל פרטים אודות תכולת הכספת והסכום שנגנב, התייצב לעדות נציג המתלוננים מר טל יתום.

לדבריו, הכספת הכילה כ- 150,000 ₪ במזומן, כאשר מתוך סכום זה כ- 35,000 ₪ היו שייכים לבית העסק, ואילו יתרת הכספים כ- 115,000 ₪ היו כספי מתנות שקיבל לחתונתו שהתקיימה זמן קצר קודם לכן.

יצוין כי אירוע הגניבה התרחש ביום 17.9.10, ובהודעה שמסר העד במשטרה ביום 11.11.10, הוא נשאל כיצד הוא יודע מהו הסכום שנגנב, והוא השיב כי העסק עורך סיכום יומי במשך כל השבוע, ובנוסף הוא עצמו החזיק בכספת "כסף אישי" השייך לו, ובאותה עת הוא לא ערך אבחנה בין הכסף השייך לעסק לכסף האישי שלו (ת/1).

3.מר טל יתום נחקר על הדברים, והסביר כי בסוף כל יום נערך רישום כמה כסף מזומן עבר בקופת העסק, והמסמכים הללו – המלמדים על סך של כ-35,000 ₪ - הוצגו בפני המשטרה, כשיתרת הכספים שנגנבו מקורם במתנות חתונה שקיבל.

בחקירה הנגדית אישר העד כי בחקירתו במשטרה לא ציין מפורשות כי "כסף אישי" משמעו מתנות חתונה. לדבריו, הוא נישא בחו"ל כחודשיים – שלושה קודם לכן, וכשבוע לפני הגניבה הוא ערך מסיבת חתונה למשפחה ולידידים הקרובים כ- 50 איש במספר, והם הביאו לו מתנות חתונה בסך של 115,000 ₪ במזומן.

משנשאל העד מתי התחתן ומתי נערכה מסיבת החתונה, לא ידע לנקוב בתאריכים מדויקים של איזה מהאירועים, והוא אף לא זכר פרטים לגבי המתנות שקיבל. לדבריו, המתנות היו בכסף מזומן, והוא לא ערך רישום כמה כסף קיבל מכל אורח, הוא אינו זוכר כמה כסף נתנו לו הוריו, או מה הייתה המתנה הכי גדולה שקיבל, וכל אלו לצד הסכום הגבוה שהתקבל במזומן, מעוררים תמיהה (ראה פרוטוקול עמודים 19-20).

4.זאת ועוד. כאמור, חלק מהכספים בכספת היו הכנסות שהתקבלו בעסק, והעד אישר כי מדובר בעסק המנהל ספרים כדין, וברשותו ראיות ומסמכים על הסכום של 35,000 ₪.

במהלך חקירת המשטרה התבקש העד להמציא אסמכתאות התומכות בטענותיו, ובמזכר שכתב החוקר דניאל שרוני מיום 17.2.11 נאמר: "היום שוחחתי עם המתלונן טל יתום. לשאלתי מסר כי אין בידיו אסמכתא כל שהיא ל - 150,000 ₪ שנגנבו מהכספת וכן אין ברשותו תיעוד של אירוע הגניבה"...(נ/1).

כלומר, מסמכים המעידים על הכנסות העסק במועד הספציפי לא הוצגו.

למרות האמור, העד המציא למשטרה דף מחשבון הבנק של העסק ובו נראית הפקדת מזומן מיום 19/9/10, יומיים לאחר הגניבה, בסך של כ- 78,800 ₪, ובחקירתו הסביר כי זה סכום שנכנס לחשבון הבנק של העסק מידי שבוע. עם זאת הוא לא הבהיר כיצד ניתן ללמוד מדף החשבון על סכום של 35,000 ₪ בקירוב לו טען, ומהו הסך של 50,000 ₪ במזומן המוצג בדף זה (נ/2).

העד לא הביא את ספרי החשבונות, את הקבלות, אישור מרואת החשבון המטפלת בחשבונות העסק, ולא שום מסמך היכול לבסס את סכום ההכנסה הנטען, הגם שמסמכים כאלה מצויים תחת ידיו ללא כל קושי, והגם שידע כי זוהי מטרת עדותו בפני בית המשפט.

אמנם העד טען כי הוא הציג מסמכים אלה בפני בית הדין לעבודה, אולם מדובר בהליך אחר שאינו רלוונטי להליך שבפני, אין לדעת מה הוצג שם, ובוודאי שלא ניתן להסתמך על ראיות מהליך אחר לצורך קביעה פוזיטיבית בתיק זה.

5.מדובר בהפרש כספים לא מבוטל בסך של כ- 47,000 ₪, ועל מנת שניתן יהיה לקבוע שזהו אכן הסכום שנגנב מהכספת, ראוי היה להביא הוכחות של ממש ולהניח תשתית ראייתית עליה ניתן להסתמך.

אלא שהתביעה לא הציגה את הראיות, והמתלוננים לא הביאו עמם את המסמכים שיכלו לתמוך בטענותיהם ולבסס אותן, ובנסיבות אלה לא הוכח כי בכספת היה סך של כ- 150,000 ₪ במזומן – כנטען בכתב האישום.