מדינת ישראל נ' ישראלי(עציר)

גזר דין

הנאשם כבן 32 שנים נותן את הדין בגין הרשעתו, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, התחזות לעובד ציבור והחזקת סכין וכן בכתב אישום מצורף שבו הודה ושעניינו תקיפת עובד ציבור תוך שימוש בנשק קר, ניסיון שימוש ברכב בלי רשות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והחזקת אגרופן.

קיצור מעשה בתיק דנן הוא שביום 25.6.12 שדד הנאשם נתין סודני על ידי שתקף אותו באמצעות אלת מתכת שהייתה ברשותו, רדף אחריו בשעה שזה ניסה לברוח, הציג עצמו לפני אותו סודני כשוטר, ערך חיפוש בכליו ונטל 170 ש"ח שהיו בארנקו.

הנאשם נעצר בעקבות מעשה העבירה ובעת ששוחרר הסתבך בעבירות חדשות שבגינן הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא (הוא התיק המצורף). בפרשה אחרונה זו תקף הנאשם נהג אוטובוס במכת אגרוף בפניו וירק עליו לאחר שזה ביקש ממנו לפנות מקום לנוסע מבוגר. הוא איים על הנהג באמצעות סכין יפנית. הנהג עצר ופינה את הנוסעים ואז ניסה הנאשם להסיע את האוטובוס מהמקום על ידי לחיצה על דוושת הגז. המשימה לא צלחה וכשהנאשם ירד מן האוטובוס אחז בסכין נופף בה ופגע בזרועו של הנהג שנאלץ לשלוף את אקדחו ולירות באוויר. למקום הגיע מתנדב מן המשמר האזרחי וכשהנאשם גילה את הדבר נמלט מן המקום.

לנאשם 6 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים. בעבר בהקשר לאחד התיקים הוגדר כבלתי כשיר לעמוד לדין מבחינה נפשית. מאז ועד הנה הטענה לחוסר כשירות עולה בכל משפט, אך בדיקות מעלות שהנאשם מסוגל לעמוד לדין.

מאחר שהתיק שהוגש לבימ"ש זה התנהל תוך שמיעת ראיות משך זמן ניכר היה לאיל ידי להתרשם שהנאשם סובל מהפרעת אישיות קשה. אולם הנחת המוצא שלי לצורך פסק דין זה שהוא כשר לעמוד לדין וממילא ביכולתו לרסן את דחפי האלימות המקננים בו.

התביעה ציינה את העובדה שהנאשם אינו יכול להנות מהקלה מסוימת הניתנת למי שהודה במעשה עבירה ולא ניהל משפט. היא גורסת שהמסוכנות העולה מן הנאשם כלפי הבריות גבוהה מאוד, בין היתר, נוכח הפרעת האישיות שלו. הוא אינו לומד לקחו. ומכיוון שלפי בדיקת התביעה הפסיקה המקובלת יצרה מתחם ענישה שנע בין 3 ל-6 שנות מאסר. מבקשת התביעה לקבוע את עונשו של הנאשם במסגרת מתחם זה.

הסנגור עמד בדבריו על המוזרות שבהתנהגות הנאשם בשתי פרשיות האישום שעליהם הוא נותן כעת את הדין. בפרשת השוד של הנתין הסודני הנאשם פעל לכאורה באופן לא הגיוני ובלי תכלית של ממש. אכן בסופו של דבר לקח הנאשם מן המותקף 170 ש"ח אבל התפתחות המהלך העברייני מראה לכאורה כי זאת לא הייתה הכוונה שלו. היו עוד מיני מוזרויות בהתנהגות של הנאשם באותה פרשה. הוא הדין בהתרחשות באוטובוס שגם היא נראית לכאורה חסרת פשר וחסרת תכלית.

על כן, מבקש הסנגור להדגיש שככל הנראה הנאשם מתמודד עם בעיות נפשיות מסוימות שאינן מגיעות כדי חוסר כשרות.

עבירת השוד להשקפת הסנגור היא בת גוונים וגווני גוונים ויתכנו נסיבות שבהם מתחם הענישה יהיה נמוך הרבה יותר מאשר זה שהתובעת טוענת לו ועשוי להסתכם בחודשים ולא בשנים (משל ע"פ 7655/12 אידריס נ' מ"י; ע"פ 9044/11 אלמליח נ' מ"י). לדידו של הסנגור רף הענישה העליון אינו עולה על שנתיים מאסר.

התנהלות הנאשם בשתי הפרשיות קשה וחמורה. מעט מן החומרה אפשר לגרוע נוכח העובדה שלא נגרמה פגיעה פיזית ממשית באדם. הנאשם הפעיל איום וטרור על קורבנותיו, יותר מאשר פגע בהם באופן פיזי. נסיבה זו יכולה אולי למנוע ענישה בתחום העליון של המתחם אך בוודאי אינה יכולה להחריג אותו מן המתחם.

לדעתי מתחם העונש הראוי בעבירות אלימות מכוונות נע סביב מספר שנות מאסר. העקביות שבה הנאשם מבצע מעשים כאלה ועברו המכביד הם בגדר נסיבות מחמירות. אכן לנאשם בעיה נפשית מסוימת. יש לטפל בה הן במסגרת מוסד הכליאה והן במסגרות אחרות.

אני דן את הנאשם בגין שתי פרשיות האישום לעונש כולל של 5.5 שנות מאסר שמהן 4 שנים לנשיאה בפועל. יתר המאסר על תנאי למשך 3 שנים מתום המאסר בתיק זה. התנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא עוון לפחות.

אציין שכיוון שהנאשם הפר את תנאי השחרור בערובה ותוך שחרורו ממעצר ביצע את העבירה הנוספת, החלטתי שאין מקום להביא את תקופת המעצר במניין העונש ולפיכך הנאשם יתחיל לשאת את עונש המאסר בפועל מהיום.

נוסף לכך אני מורה שהנאשם יפצה את המתלונן בתיק דנן בסכום של 1,500 ש"ח. הסנגור מסר שהנאשם הפקיד 1,500 ש"ח בתיק השחרור בערובה ואין לו התנגדות לשימוש הסכום הזה כפיצוי (נוכח אי ההתחשבות בתקופת המעצר מצד אחד ונוכח השימוש בסכום האמור כדי לפצות את המתלונן אין לדעתי מקום לבקשה לחלט את סכום הכסף). הסכום המופקד ישמש, אם כן, לצורך פיצוי למתלונן לפי פרטים שתמסור התביעה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ג, 28 אפריל 2013, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: