מדינת ישראל נ' יצחקוב

בפני

כב' השופט עופר נהרי

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג ברכב ולא ציית לתמרור ב-37 שהיה מוצב בכיוון נסיעתו וזאת בכך שעפ"י הטענה לא עצר הנאשם את רכבו לפני קו העצירה ובניגוד לתקנות 22 (א) ו- 64 (ד) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידה השוטרת קרן מירה ובמסגרת עדותה הוגש הדו"ח שערכה (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

הנאשם לא הגיש כל ראיות ואולם הציג לשוטרת במהלך הדיון בביהמ"ש תצלום המצוי על צג הטלפון הנייד שלו.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ונתתי דעתי למכלול, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה.

לא היתה מחלוקת בפי הנאשם על כי אכן נהג במכוניתו במסלול כפי שתיארה השוטרת.

לא היתה מחלוקת בפי הנאשם על כי בכיוון נסיעתו אכן היה מוצב תמרור ב-37 שחייבו לעצור וכן היה מסומן קו עצירה.

לא מצאתי כי נסתר שתצפיתה של השוטרת אל עבר הנדרש היתה תצפית טובה וללא הפרעה.

למעשה, מעדותו של הנאשם עצמו עולה כי לשוטרת היה שדה ראיה פתוח, שהרי לדברי הנאשם עצמו בעדותו, יכול היה הוא להבחין בשוטרת.

ואם יכול היה הנאשם להבחין בשוטרת אזי הדעת נותנת שבאותו קו ראיה יכולה היתה השוטרת להבחין בו ובהתנהלותו.

מפי הנאשם אף נשמעה בעדותו בפני גירסה ולפיה חפצי ברזל שהיו עמו ברכב גרמו לדחיפת מכוניתו קדימה וכי הרגיש בתוך רכבו שהוא מתקדם קדימה בשל כך.

ואצטט בענין זה מעדותו של הנאשם כדלקמן:

"נסעתי ברחוב... פרח לי שם הרחוב. הייתי ברחוב זלמן ארן הגעתי לעצור ועצרתי בעצור עד שהרגשתי שאני זז קצת קדימה. היו לי דברים באוטו דוחפים את האוטו קדימה. אתה מרגיש בתוך האוטו כאילו שאתה הולך קדימה." (מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 4 שורות 5-3 לפרוטוקול).

מדברים אלה אשר מספר הנאשם עולה בבירור כי הנאשם מדבר על השפעה של דברים שהיו ברכבו על רכבו.

עולה מדבריו של הנאשם כי דברים שהיו לו באוטו דחפו את האוטו קדימה (הנאשם הרגיש לדבריו כי הוא זז קדימה).

בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם שוב לעניין זה וסיפר כי סחב ברכבו "כמה חתיכות ברזלים" וכי זה "מדרדר את האוטו לכיוון להיכנס לצומת". (ראה נא את עדותו של הנאשם בעמ' 4 שורות 26-24 לפרוטוקול).