מדינת ישראל נ' יצחק

החלטה

לפני בקשה לשחרור המבקשת ממעצר בית חלקי.

נגד המבקשת הוגשה בקשה למעצרה עד תום ההליכים בעניינה. הבקשה נסבה על שלושה אירועי נהיגה בשכרות, לכאורה, אשר האחרון בהם היה על פי הנטען ביום 18.5.13.

בעקבות דיון בבקשה שוחררה המבקשת בתנאים של מעצר בית מלא בין השעות 18.00 עד 08.00 בבוקר, בפיקוח מפקחים והפקדת ערבויות שונות להבטחת תנאי השחרור.

התיק העיקרי, כעולה מן הבקשה, קבוע להקראה ליום 4.7.13.

המבקשת טוענת כי חודש הימים שחלף ממועד שחרורה בתנאים מגבילים מצדיק שינוי תנאי שחרורה באשר המבקשת היא אדם נורמטיבי המכבדת את החלטות בית המשפט והיא נעדרת עבר פלילי. המבקשת מציינת כי הוא לומדת ועובדת לפרנסתה וכי תנאי השחרור פוגעים באורחות חייה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה לא חלף "זמן ניכר" ממועד שחרורה של המבקשת בתנאים מגבלים לצורך העמדת עילה לבחינה מחודשת של החלטת בית המשפט, כמו כן לא צוין כל שינוי בנסיבות. עוד נאמר כי מדובר בפעם שלישית בו נהגה המבקשת, לכאורה, בשכרות ועל כן חסד נעשה עימה כאשר שוחררה בתנאים האמורים לעיל.

דיון והכרעה

סעיף 52 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו – 1996 מאפשר בין היתר לעצור או למי ששוחרר בתנאים מגבלים לבקש עיון חוזר בתנאי שחרורו מן הטעמים של גילוי עובדות חדשות, שינוי נסיבות או חלוף זמן "ניכר" מעת מתן ההחלטה. במקרה שלפני הגעתי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כי לא התקיימה ולו אחת מן העילות דלעיל ומשכך דין הבקשה להידחות.

אין בבקשה כל טענה כי התגלו עובדות חדשות בעניינה של המבקשת. המבקשת גם אינה טוענת כי הנסיבות השתנו. טענתה היחידה היא, אם כן, כי חלף זמן "ניכר" ממועד מתן ההחלטה המצדיק שינוי בנקודת האיזון בין חירותה לבין הצורך להבטיח את ביטחון הציבור מפניה. הפסיקה שעסקה בפירוש המונח "זמן ניכר" קבעה כי יש לצקת לתוך מונח זה סדרה של שיקולים ובהם חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, רמת מסוכנותו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי שחרורו, נסיבות אישיות, משפחתיות, כלכליות, רפואיות ונפשיות. ( ראו: בש"פ 5825/06 גולדבלט נ' מ"י, 29.8.06).

בענייננו, ולאחר ששקלתי מכלול השיקולים, לא נמצא לי בסיס לשינוי תנאי שחרורה של המבקשת. המבקשת שוחררה אך לפני כחודש בתנאים מגבילים. העבירות המיוחסות לה בכתב האישום (סדרת אירועים של נהיגה בשכרות) הן מהחמורות בפקודת התעבורה. אין כל טענה כי המבקשת הפרה את תנאי שחרורה. עם זאת, בעת מתן החלטת השחרור לא נעלמו מעיני טענות המבקשת בדבר הצורך להמשיך ללמוד. על כן, ונוכח הצורך לאזן בין חירותה של המבקשת לבין ההגנה על שלום הציבור, קבעתי כי המבקשת לא תשהה במעצר בית "מלא" אלא במעצר בית חלקי בין השעות 18.00 עד 08.00. פרק הזמן העומד לרשות המבקשת מן השעה 08.00 עד השעה 18.00 (10 שעות) די בו לטעמי על מנת לאפשר למבקשת להמשיך בלימודיה וככל שניתן גם בעבודתה תוך פגיעה קטנה ככל האפשר בנסיבות הקימות באורחות חייה. בהינתן כל האמור לא מצאתי כי חלף "זמן ניכר" מעת שחרורה של המבקשת ועד להגשת בקשה זו.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: