מדינת ישראל נ' יוסף

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א' לפקודת התעבורה, ובניגוד לתקנה 169א לתקנות התעבורה. לפי כתב האישום נהג הנאשם קטנוע מס' 3386210 ברחוב ויסבורג בפתח תקוה ביום 18.7.08 בהיותו שיכור.

נשוא כתב האישום הינו דו"ח הזמנה לדין מס' 51200565540 שנמסר לנאשם ביום 27.8.09.

ב"כ הנאשם טוענת כי לאור הוראות סעיף 239א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, לא ניתן היה להגיש את כתב האישום, הואיל וכתב האישום הוגש לאחר שעברה שנה ממועד ביצוע העבירה.

לאחר שבחנתי את הטענה, החלטתי כי דינה להידחות, מנימוקים אלה :

בתאריך 18.7.08 נמסר לידי הנאשם דו"ח הזמנה לדין מס' 51200576042. הדו"ח נרשם כנגד הנאשם בגין האישום המפורט בכתב האישום שלפני.

דו"ח הזמנה זה לא הוגש לבית המשפט.

על פי מזכר משטרתי מיום 23.8.09, שצורף לבקשת ב"כ הנאשם, הורה רמ"ת פתח תקוה, לקחת את הדו"ח מהנאשם ולמסור לו דו"ח הזמנה לדין חדש, תחתיו.

דו"ח ההזמנה לדין החדש, שמספרו 51200565540, נמסר לידי הנאשם ביום 27.08.09.

מדובר בשני דו"חות זהים זה לזה. שניהם מתייחסים לאותו אירוע ממש, כוללים את אותן נסיבות ביצוע העבירה, ומייחסים לנאשם אותן עבירות. ההבדל בין שניהם נעוץ בכך שבדו"ח הראשון לא נרשם ריכוז האלכוהול שנמצא בגופו של הנאשם ואילו בדו"ח השני רשום ריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקת הדם שנערכה לנאשם.

הואיל והדו"ח הראשון מס' 5120057604, נמסר לידי הנאשם מייד במועד ביצוע העבירה, יש לראות בו הודעה שנמסרה לנאשם על ביצוע העבירה בתוך שנה ממועד ביצוע העבירה.

מסירת הדו"ח הראשון לנאשם מקיימת את הוראת סעיף סעיף 239 א (א) לחוק סדר הדין הפלילי הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 הקובע :

"עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה".

משנמסרה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה, ניתן להגיש כנגדו כתב אישום בגין אותן עבירות, במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 9 לחסד"פ, אם לא עברו מיום ביצוען – 5 שנים.

תכליתו של סעיף 239א(א) לחסד"פ התקיימה שכן הנאשם לא הופתע על ידי הדו"ח שנמסר לידיו ביום 27.8.09. הדו"ח שנמסר לידיו החליף דו"ח קודם בו פורטו העבירות המיוחסות לנאשם והן הודעו לו מבעוד מועד. לעניין תכלית התנאי הקבוע בסעיף 239א(א) ראה את דברי כבוד השופט אור בדנ"פ 9263/99 מ.י. נ' בקשי :

"מטרתו של תנאי זה, כך נראה, היא, שהחשוד לא יופתע על ידי קבלת דו"ח כעבור למעלה משנה מיום ביצוע העבירה. קיים חשש שבמקרה כזה לא ידע במה המדובר ויקשה עליו להתגונן. כדי שהדבר לא יקרה, דורש התנאי שתשומת לבו של החשוד תוסב לכך שמיוחסת לו העבירה תוך שנה מיום שזו נעברה. הדבר יכול להעשות אם על ידי כך שיוזמן לחקירה ואם על ידי כך שתמסר לו הודעה על ביצוע העבירה. גם במקרה כזה, אין הכרח שתתקיים חקירה, אפילו לא של החשוד. די בכך שיודע לחשוד על העבירה המיוחסת לו."

נוכח האמור לעיל טענת ההגנה נדחית.

על התביעה לבדוק את טענתה של ב"כ הנאשם כי דו"ח ההזמנה לדין שהוגש לבית המשפט אינו חתום על ידי תובע משטרתי ולכן, אינו מהווה כתב אישום. אציין כי הואיל ולאחר שנמסרה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה חלים דיני ההתיישנות הרגילים, הרי שטרם חלף המועד בו רשאית התביעה להגיש כתב אישום.

המזכירות תעביר את החלטתי לצדדים.

במועד התזכורת שנקבע ליום 12.9.12 ישיב הנאשם לכתב האישום.