מדינת ישראל נ' יוסף בן ארצי

הכרעת דין

נגד הנאשם נרשמה הודעת קנס בגין שימוש במכשיר טלפון נייד, שלא באמצעות מיקרופון, שעה שהרכב בתנועה, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961.

הנאשם בחר שלא לשלם את הקנס, וביקש כי עניינו יובא בפני בית המשפט, שכן הוא כופר באשמתו.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 01.11.2010, השיב הנאשם לאשמה, כדלהלן: "לא מודה. הטלפון היה ליד מוט ההילוכים. אשתי דיברה בטלפון".

להוכחת האשמה העידה התביעה את המתנדב יוסף גיל, אשר ערך את הדו"ח, שהוגש, סומן ת/1 ושימש כעדותו הראשית.

מהדו"ח, כמו גם מעדותו בפני, עולות העובדות הבאות:

ביום 19.03.2010 בשעה 20:05 או בסמוך לכך, שעה שעד התביעה נהג בניידת משטרה, במסגרת מילוי תפקידו באכיפת הציות לחוקי התנועה, בכביש 20 לכיוון צפון, וכאשר העד נוהג בניידת, הבחין בנאשם, כאשר בידו הימנית, הוא מחזיק במכשיר טלפון, וכאשר צג הטלפון מואר. העד רשם בדו"ח, שחלון הרכב נקי והראות טובה.

העד כרז לנאשם לעצור. העד שמר על קשר עין רצוף עם מכונית הנאשם עד לעצירה מוחלטת.

העד הסביר לנאשם את מהות העבירה, ורשם מפיו, הדברים הבאים: "לא דיברתי. אשתי דיברה. שקר וכזב".

הנאשם העיד להגנתו. הוא היה בירידה לנתיבי איילון. המכשיר הנייד של אשתו צלצל. אשתו השיבה לטלפון. אשתו שמאלית, ייתכן שהשוטר חשב, שהוא החזיק את מכשיר הטלפון בידו הימנית. ניידת המשטרה הייתה מאחוריו. השוטר לא יכול היה לראות אם הנאשם אוחז בידו טלפון.

הנאשם הגיש תמונות מהמקום שסומנו נ/1 – נ/3.

אשת הנאשם העידה להגנתו. העדה חוזרת במידה רבה על גרסת הנאשם. הטלפון צלצל. היא הרימה בידה השמאלית את המכשיר ודיברה. הם יושבים במכונית קרוב האחד לשני, ייתכן והעד טעה לחשוב, שבעלה הוא שאחז במכשיר הטלפון. העדה מדגישה, כי בעלה, לא דיבר כלל בטלפון.

בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, השיבה: "יכול להיות שהוא הרים את הטלפון, ונתן לי לענות". (עמ' 4 שורה 19).

לאחר שמיעת הצדדים, בחינת העדויות והגיונן הפנימי, ולאחר שהזהרתי עצמי כי בפני עדות יחידה, אני מעדיפה את גרסת התביעה על פני זו של ההגנה מן הטעמים הבאים:

עד התביעה הותיר רושם אמין ביותר. העד ערך דו"ח מפורט המתייחס לכל יסודות העבירה. ת/1.

העד היה במסגרת סיור שגרתי לאכיפת הציות לחוקי התנועה, וכל תשומת לבו, נתונה לעבירה המתבצעת לנגד עיניו.

העד הבחין הבחן היטב בטלפון. העד עמד היטב במבחן החקירה הנגדית.

העד אומר: "אני רשמתי שהחזקת בידך הימנית טלפון. אין מצב שטעיתי. אני ראיתי ב- 100%". (עמ' 2 שורה 20). ו: "אין מצב שטעיתי, ואשתך החזיקה את הטלפון, ולא אתה...אני לא רושם דו"ח על סמך הדמיון". (עמ' 2. שורות 15-17).

אשת הנאשם הינה עדה מעוניינת. העדה מודה, שייתכן והנאשם החזיק במכשיר הטלפון, כדי להעבירה אליה, והרי, לדבריה, הם ישבו קרוב מאוד במכונית.

לא הוצג פלט שיחות, המעיד על כך, שהשיחה התקבלה לטלפון של עדת ההגנה, ולא של הנאשם.