מדינת ישראל נ' יוסבשוילי

החלטה

נגד המשיב דלעיל הוגשה בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת בהתאם לסע' 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו – 1996, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים שהופנו כלפי קצין משטרה בדרגת פקד ששימש תובע בתיק שמתנהל נגד המשיב בבית משפט השלום בקריות. נטען, כי במהלך עדותה של אמו, קם המשיב ממקומו, התקרב לעבר המתלונן כשידיו מונפות באוויר והפנה כלפיו איומים לפגוע בחייו או בגופו שלא כדין בכוונה להפחידו או להקניטו.

המבקשת טוענת, כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר הודעת המתלונן, פרוטוקול בית המשפט המתעד חלק מהאיומים שהושמעו, עדויות המאבטחים שהיו עדי ראיה לאיומים שהושמעו מחוץ לאולם בית המשפט, הודאה חלקית של המשיב והודעת אמו.

המבקשת סבורה, כי יש להורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, שכן מתקיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות בשים לב לאופיו האלים והבלתי מרוסן, התנהגותו הבריונית וחסרת המעצורים ובשים לב לעברו הפלילי העשיר והמגוון. המבקשת מדגישה, כי העבירות הנוכחיות בוצעו כשהמשיב נמצא בחלופת מעצר, דבר המעיד על כך שאין למשיב כל שליטה על מעשיו והוא חסר מעצורים ומכאן מסוכנותו.

ב"כ המבקשת בטיעוניה בפניי ציינה, כי אין כל חלופה מתאימה שתפגע בחירותו פחות ממעצר וכי יש להורות על מעצרו, חרף העובדה כי המשיב שוחרר ממעצר עוד ביום 12.1.11.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. הוא סבור עם זאת, כי עילת המעצר אשר מתקיימת בעניינו של המשיב היא עילה מוחלשת, וכי בכל מקרה יש מקום לחלופת מעצר שתפגע בחירותו של המשיב פחות ממעצר ממש ותאיין את המסוכנות העולה מהמיוחס לו.

הסניגור ציין, כי אין הוא מקל ראש בעבירה המיוחסת למשיב, אך טען, כי טיעוני המבקשת הם טיעונים אשר מתאימים לשלב הטיעון לעונש ולא להליך של מעצר, על אחת כמה וכמה כשמדובר בטיעונים אשר נטענו פעמיים, הן בבית משפט השלום בקריות אשר שחרר את המשיב והן בבית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את ערר המאשימה.

לפי הסניגור, ערכאה זו של בית המשפט אין תפקידה לתקן את הטעות של הפרקליטות שלא הגישה ערר לבית המשפט העליון על ההחלטה לשחרר את המשיב ממעצר.

דיון והכרעה

בבואו לדון בבקשה מעין זו, על בית המשפט לבחון את שאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ובהמשך לבדוק האם לא ניתן להשיג את מטרות המעצר על ידי חלופה שפגיעתה במשיב פחותה ממעצר ממש.

בענייננו כאמור, אין המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה. המחלוקת היא האם קיימת עילת מעצר ואם כן, האם ניתן למצוא חלופה מתאימה שתפגע בחירותו של המשיב פחות מהמעצר.

מחלוקת זו בין הצדדים מקבלת משנה תוקף בתיק זה נוכח העובדה כי המשיב שוחרר ממעצר בשתי ערכאות ועל אף שבפני בית המשפט המחוזי הונחה טיוטה של בקשה למעצר עד תום ההליכים וכתב אישום שהיה בהם כדי להעיד הן על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר של מסוכנות. חרף כל אלה, בחרו בית משפט השלום בקריות ובית המשפט המחוזי בערר, להורות על שחרורו של המשיב.

בכל הנוגע לעילת המעצר, הנני סבור כי לא צריכה להיות מחלוקת שאדם אשר מאיים על תובע באולם בית המשפט ובמהלך דיון משפטי, מבלי שדבר הרתיע אותו, אדם כזה הינו מסוכן ומעשיו מעידים על זילות רשויות אכיפת החוק בפרט ושלטון החוק בכלל. אינני מוכן לקבל את הסבריו של הסניגור כי קיימת הצדקה כלשהי להתפרצותו של המשיב, הצדקה הקשורה בפרק הזמן ששהה במעצר בית או בעובדה כי התובע חקר את אמו חקירה נגדית או מצבה הנפשי של האמא במהלך הדיון. כל אלה הם הסברים שאין בהם כדי להקטין במאומה מחומרת המעשים והאיומים שהשמיע המשיב, שגם לאחר שהוצא מאולם בית המשפט המשיך לאיים על התובע. מעשים כאלה יש להוקיע מן השורש וראוי כי מבצעיהם יבואו על עונשם במידת ההחמרה הראויה, על מנת שמעשים כגון אלה לא ישנו.

מסוכנותו של המשיב מקבלת ביטוי גם לאור העובדה כי לחובתו מרשם פלילי עשיר הכולל עבירות רכוש וסמים, אך גם עבירות של תקיפה, סחיטה באיומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

עסקינן באדם שלא נרתע מלחזור לסורו פעם אחר פעם ולעבור על החוק חרף העונשים שהוטלו עליו לרבות מאסרים מותנים.

דא עקא, שגם בתיק כזה וגם נוכח מעשים כגון אלה אשר מיוחסים למשיב, מחויב בית המשפט לשאוף בבקשה מעין זו של מעצר עד תום ההליכים, לכך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהייה פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח ובלבד שיהיה ניתן להשיג את אותה מטרה שעומדת מאחורי המעצר, שכן, חומרת המעשים כשלעצמה, אין בה כדי לשלול קיומה של חלופה מתאימה.

בבש"פ 3442/98 מדינת ישראל נ' אייל מלכה (מאגרים משפטיים) נאמר:

"כידוע חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את ביטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על רקע עברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה".

בעניין אחר נקבע, לעניין שאלת המסוכנות ודרך בחינת חלופה מתאימה, כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידו" (בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה. מאגרים משפטיים).