מדינת ישראל נ' יהודה שפירא

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 19.5.11, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 7.5.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידה רס"ר אסתר בן דוד, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 19.5.11, בסמוך לשעה 12:09, נהג הנאשם במונית בתל אביב, ברחוב יוסף הלוי מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב אלחנן, פנה ימינה ונצפה על ידי עדת התביעה כאשר אינו מאפשר להולך רגל, שחצה אותה עת את הכביש מכיוון צפון לכיוון דרום, להשלים חצייתו.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" לא היה הולך רגל".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא היה כל הולך רגל במעבר החצייה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מקום עמידתה, כיוון נסיעת הנאשם, רוחב מעבר החצייה ומיקום הולך הרגל, בעת שנאלץ לעצור, כיוון שהנאשם המשיך בנסיעה ולא עצר.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם, לעומת זאת, לא הייתה עקבית. בפרוטוקול ישיבת ההקראה נרשמו מפי הנאשם הדברים הבאים:" נהגתי במקום אך כופר בעבירה.אפשרתי להולך רגל לחצות. רוכב אופנוע לפני לא אפשר". לעומת זאת, בבית המשפט העיד הנאשם כי לא היה איש במעבר החצייה, אך למרות זאת עצר לפני מעבר החצייה. מדובר בסתירה מהותית וכן לא סביר בעיני כי הנאשם אכן עוצר, סתם כך, לפני מעבר חצייה, גם אם אין בו הולכי רגל. מן האמור לעיל, אני קובעת כי גרסת הנאשם אינה אמינה בעיני.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ו ניסן תשע"ב , 5 יוני 2012, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: