מדינת ישראל נ' יאסין(עציר)

החלטה

אני מתיר לנאשם לחזור בו מהכפירה.

אבקש לשמוע מפי ב"כ המאשימה האם יש הסכמה לתקן את כתב האישום לעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים.

ניתנה והודעה היום י"ט כסלו תשע"ב, 15/12/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הכרעת דין

הנאשם הועמד לדין באשמה כי עבר עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים התשל"ג – 1973 (להלן: "פקודת הסמים") וכן עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 11/7/11, בסמוך לשעה 14.15, נראה הנאשם זורק סם מסוג הירואין במשקל כולל של 2.343 גר' נטו, המחולק ל- 8 אריזות, זאת לאחר ששוטרים הגיעו לביתו ודפקו בדלת.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם, באמצעות הסניגורית, בעובדות שפורטו בכתב האישום וטען כי הסם שנתפס לא שלו וכי הוא לא זרק אותו מהמרפסת. לכן נקבע התיק להוכחות להיום.

בפתח ישיבת היום ביקש הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהכפירה בעובדות כתב האישום אולם טען כי הסם שנתפס, היה לשימושו העצמי.

לאור כמות הסם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 31 (3) לפקודת הסמים המסוכנים, על הנאשם להוכיח כי אכן החזיק בסם לשימוש עצמי בלבד.

שמעתי היום את עדותו של הנאשם. הנאשם עשה עליי רושם אמין. אני ער לכך שהנאשם שיקר במשטרה עת טען כי הסם שנתפס אינו שלו אולם הנאשם הסביר כי עשה זאת משום שחשש להודות בשל העובדה שתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. הסברו זה מקובל עליי. אני גם מאמין לנאשם כי בתקופות בהן לא שהה במאסר, היו לו הכנסות לא רק מהביטוח הלאומי אלא גם ממכירת פסולת ברזל אותה היה לוקח ממפעל הברזל שבבעלות גיסו ואחותו. אמנם הסם נתפס כאשר הוא מחולק ל- 8 מנות אולם הנאשם הסביר מדוע הסם היה מחולק למנות וגם הסבר זה מקובל עליי.

סיכומו של דבר, לאור העובדה שאני נותן אמון בגרסת הנאשם, אני קובע כי כל כמות הסם שנתפסה אצל הנאשם, היתה לשימוש עצמי בלבד.

אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מביצוע עבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים ומרשיע אותו בעבירה לפי סעיף 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים המסוכנים. לאור העובדה שהנאשם הודה כי השליך את הסם ממרפסת ביתו, מעשה שיש בו משום הכשלת השוטרים שבאו לערוך חיפוש בביתו, אני מרשיע את הנאשם גם בביצוע עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

ניתנה והודעה היום י"ט כסלו תשע"ב, 15/12/2011 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

גזר דין

בתיק שבפניי הועמד הנאשם לדין באשמה כי עבר עבירות לפי סעיפים 7 (א) + (ג) ריישא לפקודת הסמים המסוכנים ו- 275 לחוק העונשין.

בישיבת ההקראה כפר הנאשם בעובדות שפורטו בכתב האישום ולכן נקבע התיק להוכחות להיום. בפתח ישיבת היום חזר בו הנאשם מהכפירה, הודה בהחזקת הסם ובהפרעה לשוטרים שהגיעו לביתו על מנת לערוך חיפוש אולם טען כי הסם שנתפס היה לשימושו העצמי בלבד.

לאחר שמיעת ראיות, קיבלתי את גרסת הנאשם וקבעתי שהסם שנתפס היה לשימושו העצמי ולכן הורשע הנאשם בביצוע העבירות לפי סעיפים 7 (א) + (ג) סייפא לפקודת הסמים המסוכנים ו- 275 לחוק העונשין.

הנאשם הינו בן כ- 46 . כפי שעולה מעיון בגליון הרשעותיו הקודמות, יש לו עבר עשיר, כולל הרשעות קודמות רבות בעבירות סמים שהראשונה שבהן, אם לא טעיתי בהבנת הנקרא, הינה משנת 94. אין ספק שמדובר באדם "חולה", המכור לסמים קשים. אמנם בדרך כלל, כאשר מדובר באדם שמכור לסמים, יש מקום לנקוט בענישה מחמירה גם כאשר הוא מורשע בעבירה של החזקת סם לשימוש עצמי אולם במה דברים אמורים? באותם מקרים, שהם הרוב, בהם אותו נאשם מבצע עבירות רכוש כדי לממן את צריכת הסם. זה לא המקרה שבפניי. אם הנאשם פוגע במישהו, הרי שזה בעיקר בעצמו.

סיכומו של דבר ולאור נסיבות המקרה שבפניי, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן: