מדינת ישראל נ' טרסטין

החלטה

בפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

על המשיב, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. נטען כלפיו, כי בבדיקה שנערכה לו נמצאו בדמו 860 מק"ג על כל ליטר אוויר נשוף.

עיון בחומר הראיות מלמד, כי כנגד המשיב, קיימות ראיות לכאורה אשר אם תמצאנה אמינות, הן תבאנה להרשעתו בעבירה המיוחסת לו.

מתברר, כי בתאריך 6/2/2010 נדרש המשיב לעצור את רכבו. סיור משטרתי התרשם כי המשיב שיכור במיוחד נוכח ריח האלכוהול החריף שנדף מפיו. נעשתה למשיב בדיקת נשיפון שלא הצליחה. השוטרים התרשמו, כי המשיב הכשילה במתכוון. בדיקת ינשוף שנערכה לאחר מכן העלתה את התוצאה הנ"ל (פי שלוש מן הכמות המותרת).

אשר למסוכנות - המשיב היה מעורב בעבר בתאונת דרכים בגינה נדון לעונש פסילה על תנאי. הכמות שנמצאה בדמו- גבוהה. אין צורך להכביר מילים על הסיכון הנוצר למשתמשים בדרך כתוצאה מנהג הנוהג בשכרות .

ב"כ המשיב טענה, כי אין מקום להורות על פסילתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. לדבריה, המדובר באכיפה סלקטיבית, שכן עד היום לא נהגה משטרת חדרה להגיש בקשות לפסילה עד תום ההליכים בעבירות של נהיגה בשכרות ואף במקומות אחרים חלה ירידה דרסטית בהגשת בקשות מן הסוג הזה.

הנני דוחה את טענת הסניגורית. היא מבקשת להסתמך על דוקטרינת ההגנה מן הצדק. יצוין בתחילת הדברים כי הטענה של הסניגורית מכוונת לחוסר מקצועיות או רשלנות של התביעה. לא מדובר בהחלטה לא סבירה של התביעה המביאה לתחושת חוסר הגינות ואי צדק. לא נפל כל פגם בשיקול דעתה של התביעה. משמעות קבלת טענתה של הסניגורית היא למעשה התערבות בית המשפט בשיקולי התביעה להגיש בקשות של פסילה עד תום ההליכים וזו אינה במקומה.

נוכח כמות האלכוהול הגבוהה שנמצאה בדמו של המשיב ונוכח המסוכנות הנשקפת מצד נהג שיכור, החלטתי להעתר לבקשה ולהורות על פסילתו של המשיב מלנהוג עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

המזכירות תעביר עותקים מהחלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"ע, 14 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

ב.ב. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: