מדינת ישראל נ' טרכטנברג

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 3.8.10, הודעת תשלום קנס בגין אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייתו בבטחה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 2.2.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד רס"מ אליהו רחמים עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם הנאשם, הוגשה תמונה של הצומת, שסומנה נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 3.8.10, בסמוך לשעה 16:30, נהג הנאשם ברכב ב תל אביב, בשדרות הר ציון, מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לצומת עם רחוב לוינסקי, פנה ימינה ונצפה על ידי עד התביעה כאשר אינו מאפשר להולך רגל שהוביל עגלת משא וחצה אותה עת את הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, להשלים את החצייה וגרם לו להפסיק את חצייתו.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב והנאשם רשם בכתב ידו את הדברים הבאים:" פניתי אחרי מכונית אחרת, מונית, כאשר אחרי פנתה מונית אחרת. לא היותי הפרעה למישהו ".

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך השוטר טעה ומונית שפנתה לפניו היא שהפריעה להולך הרגל. לטענתו, העד עצר גם את המונית, אך שחרר אותה מיד. כמו כן, טען הנאשם כי העד היה עסוק בשיחה עם אדם אחר וכלל לא הבחין בו בעת שפנה ימינה.

באשר להולכי הרגל, טען הנאשם כי הם חצו כשהיה אור אדום ברמזור וכאשר הוא פנה ימינה, באור ירוק, לא היו כלל הולכי רגל במעבר החצייה.

לטענת הנאשם, תרשומת העד הייתה מוכנה מראש והוא הוסיף רק את פרטי הרכב על פי רישיון הרכב. הנאשם הפנה לעובדה כי בדו"ח שני כתב יד וכן לכך שהעד ציין את צבע הרכב כלבן בעוד שרכבו בצבע אפור.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין מקום עמידתו, כיוון נסיעת הנאשם, כיוון חציית הולך הרגל וכי שמר על קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו.

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, אשר יש לציין כי התפרשה על תחומים שאין בינם לבין העבירה שבנדון כל קשר, עד שנאלצתי לקצוב את משכה.

איני מקבלת גרסת הנאשם לפיה עד התביעה ערך את תרשומתו מראש. עסקינן בשוטר, עובד ציבור, שאין כל סיבה לחשוד בו בעבירה חמורה כגון זיוף מסמך או רישום דו"ח שווא. כמו כן, טענת הנאשם לפיה יש שני כתבי יד על גבי הדו"ח ולכן מדובר בדו"ח ממוצא, אין לה כל יסוד, שכן העד ציין בתרשומתו כי אפשר לנאשם לרשום את תגובתו בעצמו ולכן ברור כי יהיו שני כתב יד, האחד של העד והשני של הנאשם.

כאמור בפרוטוקול, לנאשם ניתנה ארכה על מנת לעבור על תרשומת העד כפי שהוכתבה לפרוטוקול הדיון ורק לאחריה, החל בחקירתו הנגדית של העד.

בעמוד 6 לפרוטוקול, שורה 29, אמר הנאשם :" מי שהפריע לבן אדם לחצות זה רכב שפנה לפני". לעומת זאת, בעמוד 7 לפרוטוקול, טען הנאשם:" ראיתי שהרכב לפני נתן לכולם לעבור, פנה ואני פניתי אחריו. אף אחד לא היה שם". דהיינו, הנאשם סתר עצמו בסוגיה מהותית, הנוגעת לקיומו של הולך רגל במעבר החצייה, עת שפנה ימינה.

מכל שפורט לעיל, הרי שעדות הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.