מדינת ישראל נ' טרוים

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 21.12.10 בשעה 11.30 או בסמוך, ברחוב זבוטנסקי פינת ה' באייר בתל אביב, נהג הנאשם ברכב שעה שעשה שימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת שרון שרון. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, השוטרת עמדה סטטית. הנאשם נהג ברכב. בכיכר המדינה בנתיב השמאלי, כאשר הרכב נמצא בתנועה החזיק מכשיר נייד בצבע בהיר בידו הימנית, צמוד לאוזן ימין וברגע שהבחין בשוטרת. הוריד את המכשיר לצידו ימני. ברכב ישבו 2 נוסעים אחד מקדימה והשני מאחורי הנהג. הנאשם ניגש לניידת וניסה להראות לשוטרת כי לא שוחח בטלפון. אך השוטרת סירבה ורשמה לו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח היתה: "אני לא דיברתי בטלפון אני דיברתי עם עו"ד שלי", "אני רוצה שתראי שהטלפון סגור", "על מנת להקל עליך כדאי מאד שתסתכלי על הפלאפון כי אני אתלונן עלייך", "אין בעיה תרשמי הכל ויש לי 2 עו"ד ברכב שיבאו ויתנו עדות", "אני מתכוון להתלונן עליך במח"ש והפעם זה רציני". "אני רוצה שתרשמי שאני התעקשתי להראות לך את הפלאפון והשיחה האחרונה ואת סירבת".

הנאשם חקר את השוטרת, כיצד זה הנוסע שישב לידו לא הסתיר לה לראות אותו משוחח בטלפון? השוטרת השיבה, "הוא לא הסתיר לי. מרגע שרכב נוסע לכיווני יש שמשה גדולה ואפשר לראות אם נוסע יושב ליד, אפשר לראות אותך מדבר בטלפון."

בבית המשפט טען הנאשם כי היה ברכב עם 2 עו"ד בדרך מפגישה. בעודו נוהג ברכב בכיכר המדינה בצד שמאל. קפצה לאמצע הכביש השוטרת. נפנפה בידה לעצור. בהתחלה חשב הנאשם שקרה משהו, ועצר בחריקה. השוטרת אמרה לו שדיבר בטלפון. הנאשם טען בפניה שלא דיבר בטלפון. לדבריו הוא שוחח עם עו"ד שישבו עימו ברכב והוא לא שוחח בטלפון. השוטרת לא רצתה לשמוע את טיעוניו. הנאשם בא להראות לשוטרת שטלפון סגור, הנאשם ביקש מהשוטרת להמיר את הדו"ח באזהרה.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי "אף אחד לא דיבר בטלפון, דיברנו בינינו. ברכב יש לי דיבורית מותקנת. מעבר לזה יש לי גם אוזניות.". הנאשם טען כי הדיבורית המותקנת ברכב הינה דיבורית שאין מתקינים עליה את הטלפון כי אם בלוטוס "לא מניח את הטל' על הדיבורית." "כן. זה לא התקן שמחזיק את הטל' שלי, יש שם התקן שמחזיק פלא' אבל אני לא משתמש בו, הוא לא רלוונטי לטל' הזה." הנאשם טען כי הדיבורית המותקנת ברכבו אינה בשימושו. הנאשם טען כי לא אחז דבר ואף אחד לא העביר לו דבר. הנאשם ראה את השוטרת כאשר זו עצרה אותו. הנאשם טען כי כל מה שאמר בתגובה נכון.

מטעם ההגנה העיד עו"ד שחר הררי לדבריו לאחר פגישה נסע יחד עם הנאשם ועו"ד נוספת ברכב הנאשם. העד ישב מקדימה ועו"ד הנוספת מאחור. הנאשם נסע דרך כיכר המדינה. לפתע קפצה שוטרת, שאמרה לנאשם לעצור ואמרה לו שהוא דיבר בטלפן. הנאשם לא דיבר בטלפון לדבריו הם ניהלו שיחה ברכב. "הנאשם אמר לה שהטלפון נמצא בתוך הדיבורית ושהוא לא החזיק שום דבר ואין לו כלום ביד."

בחקירה נגדית טען העד כי לנאשם דיבורית "היא דבוקה לדש ועליה עמד הטלפון.". "לדעתי, שחור שעמד על הדש."

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

הנאשם לצורך הוכחת הגנתו כי לא שוחח טען שתי טענות הגנה, אחת כי השוטרת לא יכולה הייתה לראות אותו משוחח בטלפון בשל מבנה הכביש. והטענה השנייה כי השוטרת סירבה לראות את הטלפון דבר המעיד כי סירבה לאשש טענתו כי לא דיבר, דבר המעיד על נכונות טענתו. שתי הטענות דינן להידחות.

לגבי הטענה כי מבנה הכביש אינו מאפשר לראות את הנאשם, משוחח בטלפון. טענה זו לא הוכחה. הנאשם טען אותה בעלמא ולא הביא שום ראיה המאשרת דבריו. כך לדוגמא, הנאשם לא הביא תמונה של המקום המאשרת כי ממקום עמידתה של השוטרת לא ניתן לראות את הנאשם מבצע את העבירה. מעבר לכך יאמר כי הנאשם אינו יודע מה ראתה השוטרת, כיוון שהוא הבחין בה לראשונה כאשר זו ירדה לכביש. השוטרת רשמה בדו"ח וחזרה על הדברים בבית המשפט כי הבחינה בנאשם משוחח בטלפון. השוטרת הסבירה כי ראתה את הנאשם מתקרב עם רכבו כאשר היא עומדת סטטית במקום. הנאשם נצפה מזכוכית הרכב הקדמית. דבר שהוא יתכן בהחלט ולא מצאתי כי קיימות סתירות לכך.

לגבי סירובה של השוטרת לבדוק את הטלפון. לא מצאתי ממש בטענה זו כיוון שהעבירה היא עבירה של אחיזת טלפון נייד תוך כדי תנועה. אין ממש בטענה כי הנאשם לא שוחח. די באחיזת הטלפון מבלי לבצע שיחה כדי לעבור את העבירה. בדיקה של הטלפון לא תועיל במקרה זה.

לגבי עדותו של עד ההגנה. מעדותו של עד זה עולה כי הוא סתר את עדותו של הנאשם בפרט מהותי ביותר בתיק, מיקומו של הטלפון. הנאשם טען בסיכומיו "עדותו של עוה"ד הוכיח שכך היו הדברים, אני לא מכיר עו"ד שיבוא לשקר בבימ"ש." דעתי, כי עו"ד לא שיקר לטובת לקוחו. אלא, הוא פשוט לא ראה ולא ידע היכן היה הטלפון. משלא ידע היכן היה הטלפון, בהחלט יתכן כי לא הבחין בנאשם אוחז בטלפון באותה מידה שראה את הטלפון בדש הדיבורית. עדות העד הייתה בניגוד מוחלט לטענת הנאשם כי הטלפון היה בתיק.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

 ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ב , 16 אוקטובר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: