מדינת ישראל נ' טפליצקי

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכך שבתאריך 9.6.10 נהג ברכב בזמן פסילה ובהיותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

הצדדים הגיעו להסדר מסגרת כמפורט בטיעונים לעונש מיום 22.7.10, בטרם הודה הנאשם באשמה תוקן כתב האישום בשל כשלים ראיתיים לעבירה קלה יותר של נהיגה תחת השפעה במקום נהיגה בשכרות אשר יוחסה לנאשם קודם התיקון.

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בהודאתו, בכך רואה אני הבעת חרטה ולקיחת אחריות אך רק "ימים יגידו" אם כך הוא הדבר, אתחשב בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו בהרחבה על ידי באת כוחו ועלו מן המסמכים אשר הוצגו לעיוני, בעקבות העבירה נשוא תיק זה נאלץ הנאשם להפסיק את שירותו בצבא קבע וספק רב אם יוכל לחזור לתפקידו בעתיד.

נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן קלות, אלה פורטו גם בתסקיר שירות המבחן אשר הוגש לעיוני, אתחשב בגילו הצעיר, בעובדה כי הנאשם נטול עבר פלילי, יחד עם זאת אין להתעלם מחומרת העבירות, מן העובדה כי לחובתו של הנאשם עבירות דומות ואף תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר על תנאי של שלושה חודשים שהינו בר הפעלה בתיק זה, הנאשם שב ואחז בהגה הגם שנפסל וזאת בהיותו נתון תחת השפעת משקאות משכרים והגם שהפקיד את רישיון הנהיגה – בהתנהגותו של הנאשם יש יותר משמץ של זלזול באושיות החוק.

על פי מסגרת ההסדר עותרת התביעה למאסר בפועל של 7 חודשים, להפעלת המאסר על תנאי בחופף לצד פסילה בפועל ועונשים נוספים, על פי מסגרת ההסדר מבקש הסנגור לאמץ את הרף התחתון של מסגרת ההסדר ולהטיל על הנאשם 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לצד עונשים נוספים.

על פי החלטתי התקבלה חוו"ד מן הממונה על עבודות שירות, הנאשם נמצא כשיר לביצוע מאסר בעבודות שירות. בתסקיר קצין מבחן התייחס שירות המבחן לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה כי הנאשם הינו בעל יכולות תפקודיות תקינות וב"סופו של יום" המליץ שירות המבחן להעמיד את הנאשם בפיקוח ולהימנע מהטלת מאסר בפועל.

נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה, בהתנהגות הנאשם אשר אחז בהגה ביודעו כי רשיונו נפסל, יש יותר משמץ של זלזול באושיות החוק, על בתי המשפט להרתיע נהגים בעבירות כגון אלה.

ברע"פ 6115/06 בעניין מדינת ישראל נ' מוראד אבו-לבן התייחס כב' השופט לוי לחומרתה של העבירה של נהיגה בזמן פסילה ואלה הם דברי כב' השופט שם:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.04; רע"פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מואסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06) על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי "מי שהודע לו שנפסל מלקבל או מהחזיק רשיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו... דינו – מאסר שלוש שנים".

אין להתעלם מן העובדה כי במקרה דנן מדובר לא רק בעבירה של נהיגה בזמן פסילה אלא אף גם נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, גם לאחר תיקון כתב האישום לנהיגה תחת השפעה עסקינן בעבירה חמורה ונפוצה, חומרה יתרה נוגעת לכך כי לנאשם הרשעות דומות.

בית המשפט העליון הביע דעתו ויותר מפעם אחת על החומרה היתרה הנוגעת לעבירה זו של נהיגה בשכרות. וכך נאמר בע.פ. 5002/94 ירמיהו איסק נ. מ"י (ראה תקציר פסקי דין כרך מ"ו 13):

"תופעת השכרות הולכת ומתרחבת ולנוכח עומס התנועה בכבישים, על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים על ידי הטלת עונשים משמעותיים על מי שמסיע רכב במצב של שכרות".

קשה היא מלאכת השיפוט, קשה שבעתיים מלאכת גזירת הדין, מדובר בנאשם צעיר בגיל, מסכת חייו אינה קלה, יחד עם זאת אין להתעלם מחומרת העבירה ומהרשעותיו הקודמות.

על שיקולי הענישה עמד כב' השופט ברק בע.פ. 212/79 פלוני נ. מ"י נ. פד"י ל"ד (2) עמ' 434 ואלה דברי בית המשפט שם:

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט".

בבואי לגזור את דינו של הנאשם אתחשב בעובדה כי הנאשם היה עצור בתיק זה מספר ימים ולאחר מכן שוחרר בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח והוא נתון במעצר בית מלא תקופה ארוכה, הנאשם מילא אחר מעצר הבית במשך חודשים ארוכים.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, הגעתי לכלל מסקנה ולא בלי היסוס כי ניתן בזו הפעם בשים לב למכלול הנסיבות להימנע מהטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות כאמור בהמלצת הממונה לצד עונשים נוספים.

בנסיבות אלה אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1.הנני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות החל מיום 10.4.11 וזאת כאמור בהחלטת הממונה.