מדינת ישראל נ' טנניה(עציר)

גזר דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין שתי כניסות לישראל שלא כדין, בימים 14/1/10 וביום 20/6/10, עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952.

על פי הרישום הפלילי, לנאשם יש הרשעה אחת בלבד מנובמבר 2006 בגין כניסה לישראל שלא כדין והוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל לחודשיים ומאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

שלושת השנים הסתיימו כחודשיים לפני שהנאשם נכנס לישראל בשנית, בכניסה הראשונה, נשוא כתב האישום.

הנאשם הודה, בפתח הישיבה הראשונה, והורשע על פי הודאתו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. הנאשם ביקש להתחשב בו כי הוא נכנס לישראל לעבוד כדי לגייס כסף לטיפולים רפואיים לבנו שנדרש לעבור ניתוח באזור המוח. כמו כן הוא מפרנס 10 ילדים. בנוסף לבן שנזקק לטיפול רפואי, בעבר גם ילדה נוספת מבין ילדיו וגם אשתו נזקקו לטיפולים רפואיים יקרים. הוגשו מסמכים רפואיים שחלקם כתובים באנגלית וחלקם בערבית וקשה לדלות מהם את טיב ההליך שנדרש הבן לעבור.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת המעצר ולגזור על הנאשם התחייבות ללא מאסר על תנאי, שכן הטלת מאסר על תנאי תמנע מהנאשם לקבל היתר כניסה כדין לישראל.

מתוך טיעון זה עולה כי בכוונת הנאשם לבקש אישור כניסה לישראל כדין, במטרה לעבוד בישראל.

הנאשם גם ביקש לומר כמה דברים והסביר כי נכנס לישראל, שוב, למרות העונש הקודם, בגלל הצורך לממן טיפול רפואי לבנו.

המדינה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ומאסר מותנה, תוך הפניה לפסיקה של בית המשפט העליון.

לאחר ששקלתי את הטענות לחומרא ולקולא, ובהתחשב בעובדה שהנאשם נכנס לישראל בסמוך לאחר שהסתיימה תקופת המאסר המותנה, ובכך עולה כי לא הפנים את המשמעות של הטלת המאסר המותנה, למעט בהיבט של ספירת הזמן. הטיעון כי הטלת מאסר מותנה יפגע באפשרות הנאשם לקבל היתר כניסה לישראל בעתיד, לא הוברר שכן לחובת הנאשם כבר מאסר בפועל, אשר הוטל לפני כשלוש וחצי שנים.

המצוקה הכלכלית של תושבי הרשות הפלסטינית אינה בגדר סוד, אך בית המשפט העליון היה ער לכך כאשר קבע כי בגין כניסה שניה לישראל יוטל מאסר בפועל, למעט במקרים חריגים [רע"פ 3173/09 פראגין נ' מ"י (טרם פורסם, 5.5.09) ].

נסיבותיו של הנאשם אינן קלות, אך לא מצאתי שיש בהן, על פי החומר שהוצג בפניי את אותן נסיבות חריגות אליהן התכוון כב' השופט רובינשטיין.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים המצטברים הבאים:

1.אני מטילה על הנאשם עונש מאסר בפועל של 60 יום אשר ימנו מיום המעצר – 20.6.2010.

2.אני מטילה על הנאשם עונש של מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 12 חודשים אשר ימנו מעת שחרורו מהכלא, שלא יעבור עבירה נוספת שבה הורשע בכתב האישום נשוא תיק זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

גזר הדין ניתן ע"י כב' השופטת וולפסון אולם בשל מחלתה שימוע גזר הדין בוצע באמצעותי.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תש"ע, 11/07/2010 במעמד הנוכחים.

יעקב פרסקי, שופט

הוקלד על ידי: מלבה פונטה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: