מדינת ישראל נ' טמסה

גזר דין

מעשי הנאשם והרשעתו

הנאשם הורשע על סמך הודאתו במסגרת הסדר טיעון שאינו מתייחס לעניין העונש בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
ביום 6.1.14, בדיון שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש, צירף הנאשם תיק פלא 472267/13 (תחנת רחובות) שנפתח כנגדו בגין הפרת תנאי שחרורו ממעצר והוא הורשע בהפרת הוראה חוקית על פי סעיף 287(א) לחוק.

על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 17.1.13, בסמוך לשעה 04:30, הלכו הצעירות יסמין קירשנר ואור כהן (להלן: "יסמין" ו"אור" וביחד "המתלוננות") בשדרות חן ברחובות. הנאשם ניגש אליהן, כשהוא נושא סכין חבויה בה הצטייד מבעוד מועד, ושאל אותן אם יש להן כסף לפרוט. משענו לו המתלוננות בשלילה, ביקש מהן הנאשם שיכוונו אותו לרחוב יוסף בעיר. במטרה לסייע לנאשם, הוציאו המתלוננות את מכשירי הטלפון הסלולארי שהיו ברשותן, כדי לחפש את הרחוב האמור. הנאשם שלף סכין מטבח גדולה, כיוון אותה לעבר המתלוננות ודרש מהן שייתנו לו את מכשירי הטלפון הסלולארי שלהן.

אור המפוחדת מסרה לנאשם את מכשיר הטלפון הסלולארי שלה ומשהיססה יסמין לעשות זאת, איים עליה הנאשם באומרו "תביאי גם את הטלפון שלך או שאני דוקר אותך", תוך כדי שהוא מקרב את הסכין לגופה. בתגובה מסרה לו יסמין את מכשיר הטלפון הנייד שלה.

בהמשך, בעודו מאיים על המתלוננות בסכין, הורה להן הנאשם למסור לידיו את ארנקיהן ושלף את ארנקה של יסמין מכיס מעילה, בניגוד לרצונה. אור המפוחדת מסרה לנאשם את ארנקה. בשני הארנקים היה מעט כסף מזומן, כרטיסי אשראי ותעודות מזהות.
בשלב זה, הורה הנאשם למתלוננות להתחיל ללכת ולעזוב את המקום. אור עשתה כדבריו, אולם יסמין נשארה בקרבתו, כדי לבקש ממנו את כרטיס החוגר הצבאי שלה, שהיה בארנקה. בתגובה איים עליה הנאשם, בעודו אוחז בסכין, באומרו לה "תתחילי וללכת ואם לא אני דוקר אותך".

תסקירי שירות המבחן

בעניינו של הנאשם הוגשו שני תסקירים.
מהתסקיר מיום 11.2.13 עולה שהנאשם הוא יוצא אתיופיה, כבן 31, רווק, שטרם מעצרו התגורר בבית אמו ברחובות. הוא הרביעי מבין שמונה אחים והוריו, בשנות ה-60 לחייהם, התגרשו לפני כשש שנים ומאז שאביו עזב את הבית, הנאשם אינו מקיים עמו כל קשר.

האם היא כבת 69, עקרת בית, סובלת מבעיית עיניים כרונית שבגינה נזקקה למספר ניתוחים.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם תעודת בגרות מלאה ושירת שירות צבאי מלא. מאז שחרורו מצה"ל הוא עבד במספר עבודות, כאשר השנה האחרונה אופיינה בחוסר יציבות.

הנאשם שלל התמכרות לאלכוהול ו/או לסמים, אולם תיאר שימוש מבוקר באלכוהול, לרבות בסמוך לביצוע העבירה המיוחסת לו. הוא סיפר על מסירותו למשפחתו ומאמציו לתמוך כלכלית באמו.

קצינת המבחן התרשמה כי מדובר בגבר צעיר, שעד לאחרונה הצליח להתנהל באופן תקין במישורי חייו השונים, והאירוע המיוחס לו הינו חריג ובעל השפעה הרתעתית עבורו. אין לנאשם דפוסי חשיבה עברייניים או אימפולסיביים ואלימים וככל הנראה הוא נטה לצריכה מוגברת של אלכוהול על רקע משבר במשפחתו ופרידת הוריו.

בחודש יולי 2013 הופנה הנאשם לעמותת "אפשר" והוחלט כי הוא ישתלב בטיפול פרטני לצד טיפול קבוצתי. נוכח ראשוניות התהליך הטיפולי, ובשל חשיבותו, ביקש שירות המבחן דחייה של שלושה חודשים על מנת לבחון את התגייסותו של הנאשם לטיפול.

בתסקיר המשלים מיום 25.11.13 נכתב, כי זוהי הסתבכותו הראשונה של הנאשם בפלילים, אין לחובתו הרשעות קודמות ותיק זה הינו היחידי אשר פתוח כנגדו.
הנאשם גדל במסגרת משפחתית מורכבת, אך הצליח להשתלב במסגרות השונות באופן חיובי ולשאת בתפקידיו השונים באחריות.

בשנה שקדמה לביצוע העבירה חלה התדרדרות במצבו של הנאשם והוא שיתף בתקופה משברית ובמצוקה רגשית, נפשית וכלכלית על רקע קשייו להתמודד עם מות קרוב משפחה, אשר היווה דמות מרכזית בחייו. לצד זאת, הוא חווה קושי ביצירת יציבות תעסוקתית וסיוע בפרנסת המשפחה, כמו גם בפירעון חובות שצבר. הנאשם שיתף כי בהעדר מסגרות תמיכה והכלה בחייו, הוא בחר להתמודד עם קשייו באופן עצמאי ועשה שימוש באלכוהול כדרך להשכיח את כאביו.

הנאשם הביע אמפטיה כלפי קורבנות העבירה, הצליח להתבונן בנזק שנגרם להן ברבדים השונים, הביע חרטה עמוקה ובושה ביחס להתנהגותו, וציין כי מעשיו עומדים בסתירה לדרך שבה הוא מנהל את חייו ובניגוד למערכת הערכים שבה הוא דוגל. הנאשם שיתף בפתיחות ובכנות תוך כדי התבוננות ביקורתית על אופן התנהלותו ואורחות חייו והביע צער על הנזקים שגרם לסביבתו.