מדינת ישראל נ' טליאס

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין. בבקשה מבקשת הנאשמת לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהעדרה ביום 18/02/13.

ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר יכול להיות מאחת משתי סיבות: סיבה מוצדקת לאי התייצבות או עיוות דין כמצוות סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי.

אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות הנאשם בעבירת תעבורה הובהרו ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, נ"ז(6) 793, 803 ושם נקבע, בין היתר:

"על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, משהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו."

הנאשמת זומנה כדין לדיון ואין בידה להראות סיבה מוצדקת לאי התייצבותה שהרי טעות עו"ד או שחכה אינה מצדיקה אי התייצבות וביטול פסק דין שניתן בהעדר.

יחד עם זאת, לעניין סיכויי ההגנה ב"כ הנאשמת טען כי קיימים כשלים ראייתיים בחומר החקירה כגון דו"ח נסיבות אשר נמצא לא קריא וברור, חוסר בחומר החקירה שהומצא לב"כ הנאשמת וכן הבעייתיות הנטענת לעניין הזמנים, ויתר הטענות המועלות לגופו של עניין, בדבר הגנה של ממש מפני האישור, סבורני, כי הכף נוטה לטובת בירור ענייני וממצה של עובדות כתב האישום כדי למנוע כל חשש לעיוות דין כלפי הנאשמת.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין, אולם נוכח הטעמים דלעיל ביטולו כפוף לתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום.

קובע את התיק להקראה בפני ליום 9/4/13, שעה 09:00.

המזכירות תודיע ותזמן.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: