מדינת ישראל נ' טליאס

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשמת לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרה.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בגין נהיגה ברכב בלא רישיון רכב תקף.

הנאשמת לא התייצבה, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרה.

2.בבקשה נטען כי הנאשמת לא ידעה דבר מועד הדיון, ולפיכך לא התייצבה. בשולי הדברים יוער כי המבקשת עתרה להעברת הדיון למחוז מרכז, אך בעניין זה ניתנה החלטה ביום 20.07.10.

לבקשה לא צורף תצהיר.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבותה של הנאשמת לדיון. מעיון בכתב האישום וההזמנה לדין עולה כי הנאשמת אישרה קבלת ההודעה על מועד הדיון בחתימת ידה.

משעשתה הנאשמת דין לעצמה ולא התייצבה, אין לה להלין אלא על עצמה.

לבקשה לא צורף תצהיר. גם אם היה מצורף, לאור טיב הטענות שבפי הנאשמת, ספק אם היה בו להועיל.

מכל האמור, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבות.

הנאשמת לא טוענת כל טענה לעיוות דין. לאחר שעיינתי בתיק, ובחנתי את רמת הענישה שהושתה על הנאשמת אינני מוצא כל עיוות דין או חשש לו.

5.לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

6.המזכירות תודיע למבקשת.

ניתנה היום, א' אלול תש"ע, 11 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: