מדינת ישראל נ' טילנגר

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

מדובר בעבירות חמורות של נהיגה בפסילה, כאשר רישיון הנהיגה של הנאשם פקע בשנת 87', היינו כ-22 שנה לפני מועד ביצוע העבירה וכן ללא ביטוח תקף.

אין צורך להכביר מילים על חומרתה של עבירה המצביעה על זלזול בהכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו של הנאשם.

חומרה יתרה במקרה דנן, בו מדובר ברישיון נהיגה שפקע שנים רבות במהלכן נתפס הנאשם נוהג פעם אחר פעם, הועמד לדין בגין כך, הורשע ונגזרו עליו עונשים של פסילה, פסילה על תנאי וקנס. אף על פי כן, הנאשם שב ונהג פעם אחר פעם.

כאמור, לנאשם רישיון נהיגה משנת 84', לחובתו 28 ה"ק מהן רבות בגין רישיון נהיגה שפקע מעל 6 חודשים, וכן עבירות של נהיגה בזמן פסילה. היינו, עברו מכביד.

לזכותו של הנאשם הודאתו.

הצדדים עתרו במסגרת הסדר טיעון להשית על הנאשם 36 חודשי פסילה, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי מרתיע של 12 חודשים למשך שלוש שנים וקנס מרתיע.

יצויין, כי הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות, על מנת לשקול הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, אולם בחוות דעתו של הממונה מיום 01/12/11, ציין הממונה כי על פי חוות דעת רופא, הנאשם סובל מבעיות רפואיות קשות ולפיכך אינו כשיר לבצע עבודות שירות.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ובחנתי עברו התעבורתי של הנאשם, ובשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם כפי שפירט בפניי הסנגור, מצאתי לנכון לאמץ את הסדר הטיעון ולא למצות הדין עם הנאשם מתוך תקווה כי אכן הנאשם הבין את חומרת מעשיו ולא ישוב עליהם, ואני מחליטה לגזור על הנאשם העונשים הבאים:

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 12 חודשים או נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים, במצטבר לכל פסילה אחרת.

הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, החל מ- 11/01/12.

לא ישולם איזה מן התשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

הפסילה תחל לאלתר במצטבר לכל פסילה אחרת ובכפוף להמצאת מסמכים במזכירות בית המשפט.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

ניתן והודע היום י"א כסלו תשע"ב, 07/12/2011 במעמד הנוכחים.

לאה שלזינגר שמאי, שופטת