מדינת ישראל נ' טורצינסקי(עציר)

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות שני כתבי אישום כמפורט להלן:

א.בכתב האישום המתוקן הראשון, ת"פ 27998-04-13 (להלן: "התיק הראשון") הורשע הנאשם בביצוע עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.בכתב האישום המתוקן השני, ת"פ 7692-05-13 (להלן: "התיק השני"), הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות:

(1)איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

(2)החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק הראשון, ביום 21.1.13, בגן הציבורי הסמוך לכביש 40, בין צומת שעריה לצומת סירקין, החזיק הנאשם בתיקים שבהם נשא שתי סכינים (סכין מטבח וסכין קרבית), כאשר לא היה בידו להוכיח כי החזיק בהן למטרה כשרה.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בתיק השני, בתאריך ה- 1.5.13, בשעה 01:00, ברחוב בפתח תקווה, נהג המתלונן ברכבו חזרה לראש העין. תוך כדי הנסיעה, יצא הנאשם לכביש מבין שתי מכוניות, עמד מול רכבו של המתלונן, סימן לו לעצור וזה נאלץ לבלום את הרכב. בהמשך, הוציא הנאשם סכין מאזור מותניו וקרב לעבר חלונו של המתלונן שהיה פתוח בתנועת דקירה. המתלונן נבהל, סגר את החלון, סטה ימינה, נמלט מהמקום, ואף הזעיק את המשטרה. בהמשך לאמור, בשעה 02:05, לאחר סריקות, נתפס הנאשם על ידי צוות משטרתי ברחוב בפתח תקווה, כאשר בחזקתו שתי סכינים.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם הודה והורשע בשני כתבי אישום מתוקנים. על-פי ההסדר, המאשימה תטען לענישה של שנת מאסר בפועל ומאסר מותנה. ההגנה תטען באופן חופשי.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין ונדב רייכמן, מדובר בצירוף של שני תיקים בעבירות דומות, כאשר באחד מהתיקים הנאשם איים באמצעות סכין בתנועת דקירה לעבר המתלונן, ללא כל התגרות וללא סיבה. הנאשם אילץ במעשיו את המתלונן לבלום במהלך נסיעתו. לא ניתן להקל ראש במעשים אלו. המתלונן חש בפחד נורא מעצם הסיטואציה. באשר לתיק הנוסף, מדובר בנסיבות דומות שבהן הנאשם נשא על עצמו שתי סכינים במקומות ציבוריים, אך ללא איום. מדובר במי שלחובתו עבר פלילי מכביד, אשר כולל 7 הרשעות קודמות בעשרות תיקי חקירה בגין ביצוע עבירות רכוש, סמים, מעשה מגונה, הפרת הוראה חוקית, אלימות ועוד. מתחם העונש הראוי נע בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל-18 חודשי מאסר בפועל. המאשימה עתרה להטלת שנת מאסר בפועל בגין שני התיקים ומאסר מותנה.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד יהונתן שרמן, הנאשם בן 36, אמנם הורשע בביצוע עבירות אחרות, אך במשך כ- 15 שנים לא הורשע בביצוע עבירות של החזקת סכין ואיומים. באשר לתיק הראשון, דובר על סיטואציה שבה הנאשם הניח תפילין עם חבר בפארק, הגיע שוטר ושאל את הנאשם מה יש לו בתיק. הנאשם הראה לשוטר את הסכינים והסביר כי הן משמשות אותו באומנות לחימה. באשר לתיק השני, לנאשם אין היכרות עם המתלונן. כאשר הנאשם נתפס על ידי השוטרים ונלקח לתחנת המשטרה, הוא תיאר בפני השוטרים מחשבות שווא, התגרויות לכאורה שהמתלונן התגרה בו, ציטט דברים מהמקרא. כאשר הנאשם נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, הוא נמצא כשיר לעמוד לדין. בחוות הדעת לא נמצאה עדות למצב פסיכוטי, אך צוין כי הנאשם בעל אישיות אנטי סוציאלית. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם קרוב קרבה מסוימת לסייג לאחריות פלילית של אי שפיות. ב"כ הנאשם עתר להסתפק ב-4 חודשי מאסר בפועל, וכן במאסר מותנה.

דיון

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך תקופה ממשית, וזאת לצד מאסר מותנה.

קביעת מתחם העונש ההולם

קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נעשית בהתאם לעקרון המנחה בענישה, שהינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע בעבירת האיומים הינו הזכות לשלום הציבור והזכות לשלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. בכל הנוגע לעבירה של החזקת סכין שלא כדין, הרי שהעבירה נועדה לסייע במיגור התופעה השלילית שהביאה עמה "תרבות הסכינאות" (ר' רע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל (22.12.09)), ולהקדים תרופה לתופעת השימוש בסכין. תכלית העבירה הינה למנוע מראש את הסיכונים אשר עלולים להתרחש עקב שימוש פסול בסכין, ובפרט פגיעה בזולת.

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן, בפרט בתיק השני. הנאשם איים על המתלונן על ידי תנועת דקירה לעברו, תוך שהוא אוחז בסכין, ובכך קיימת חומרה יתרה.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב החל מעונש מאסר על תנאי וכלה במאסרים בפועל לתקופות של ממש, כמפורט להלן: