מדינת ישראל נ' טוריק ואח'

הכרעת דין

כתב האישום ותשובת הנאשמות

ליאנה לקובסקי ילידת 1979 (להלן: "ליאנה" או "נאשמת 2") מואשמת בהחזקת מקום לשם זנות וסרסרות למעשה זנות לפי סעיפים 204 ו-199 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

נטליה טוריק ילידת 1973 (להלן: "נטליה" או "נאשמת 1" ) מואשמת שסייעה לליאנה לנהל את המכון עבירה לפי סעיפים 204+31 לחוק.

באמצעות בא כוחן של הנאשמות עו"ד א. בן-יהודה (להלן: "הסנגור"), כפרו הנאשמות בכל העובדות שיש בהן לבסס עבירה. על פי הטענה שתיהן בעלות דיפלומות, שפעל כעסק מורשה כדין, ניתנו שירותי רפואה אלטרנטיבית ועיסויים רפואיים שלא כללו יחסי מין.

כנגזרת מכך נשמעו הוכחות. לאחר שמיעת ראיות התביעה, ביקש הסנגור לפטור את מרשותיו מלהשיב על האשמה. טענתו נדחתה בהחלטה מפורטת מתאריך 1.01.2013 (פ/ ע' 46 ואילך).

הנאשמות היו העדות היחידות להגנתן, שתיהן חזרו והכחישו את המיוחס להן.

נאשמת 2 ביקשה לקבל שניהלה במקום מכון עיסוי רפואי לגיטימי, אסרה על עובדותיה להעניק שירותי מין מכל סוג שהוא והחתימה אותן על התחייבות, שלא לעשות כן (ראו עדותה (57-61). נאשמת 1 עבדה במכון כמעסה שכירה ובצעה בו את תפקידה בהתאם להוראותיה של נאשמת 2 מבלי שעברה על החוק. היא ביקשה לקבל, שהלקוח ר.ק. שיקר בשל הלחץ שהופעל עליו במשטרה פ/ ע' 51 – 56). לתמיכה הגיש הסנגור תעודות המוכיחות את פרטי הכשרתה של נאשמת 1 כמעסה ורפלקסולוגית, בנסיבות שיפורטו להלן.

מהחומר שלפני בית המשפט עולה תשתית כדלקמן

בתאריך כל שהוא ביולי 2007 הגיע שוטר בלבוש אזרחי לביתו של עמיחי פינדלינג (להלן: "השכן" ו/או "העד") והביא לידיעתו, שבכתובת מגוריו רחוב יוספי 7 רמת גן בדירה מס' 2 (להלן: "הדירה"), הצמודה לדירתו, מתנהל על פי החשד בית בושת. כמו כן אמר השוטר לעד, שבגין חשדות אלו מתנהלת חקירה משטרתית. העד התבקש למסור למשטרה את הידוע לו. למרות שהעד מעולם לא נכנס לדירה ולא דיבר עם הבחורות שעבדו בה, גם בו קינן חשד באשר לטיב הפעילות המתנהלת בדירה ואמר שלהערכתו היא איננה מוסרית. ביום 27.07.07, מסר הודעה לשוטר רס"מ דקל בה אמר, שגברים בלבד בגיל העמידה נוהגים להגיע לדירה שבה עבדו שתים שלוש נשים צעירות. בבית המשפט הוסיף, שלא שוחח עם מי מהגברים, פרט למקרים בהם טעה מי מהם, דפק על דלתו ושאל "זה פה?". העד הסביר שאת חשדו עוררו תנועת האנשים והשלט "מכון עיסוי ופיזיותרפיה" שנראה לו תלוש מהמציאות (הודעה ת/1 ופ/ ע' 10 - 11).

במסגרת מילוי תפקידם כשוטרים במחלק פשעים מרחב דן, ב-29.07.07, יצאו לכתובת הדירה רס"מ יגאל מורדסון ורס"ר ירון שחורי. מצויד במכשיר הקלטה ולבוש אזרחי, נכנס רס"מ מורדסון לדירה, תוך שהוא מתחזה ללקוח המבקש לקבל שירותי מין. רס"ר שחורי, שלבש מדים, נשאר בחוץ בהמתנה. בדירה שוחח רס"מ מורדסון עם גברת בשם מרינה, שהציעה לו עיסוי בלבד. לעומתה גב' בשם אנג'לה הציעה לו גם בודי מסג' שמשמעו עיסוי בחשיפת גוף ושרותי הרפייה, בהבטיחה לו שאין מצב שלקוח איננו מגיע לסיפוק מיני (ראו הדו"ח ת/2, תמליל קלטת ת/10א ע' 2 ש' 26-36 וע' 4 ש' 15-17). בשלב זה הוזעק רס"ר שחורי ועם היכנסו לדירה, הזדהה רס"מ מורדסון כשוטר ועיכב את שתי הנשים שאיתן שוחח. לאחר מכן שאל את השתיים אם יש נשים נוספות בדירה, דפק על דלת אחד החדרים והודיע שהוא איש משטרה. את הדלת פתחה הנאשמת 1, ובחדר זה שכב על מיטה העד ר.ק. ערום כביום היוולדו. בתשאול ראשוני סיפר ר.ק., שאין זו פעם ראשונה כי אם כעשר פעמים שהוא מקבל במכון עיסוי והרפיה ידנית אשר הביאו אותו לסיפוק מיני.

בדירה ניתנו שירותים כנגד תשלום כספי.

בדירה נתפסו ארבעה המסמכים כדלקמן:

ת/3 - תעודה שהוענקה לאנג'ליקה סוקולובה בשנת 2004 לפיהן סיימה בהצלחה קורס בעיסוי שוודי,

ת/4 - תעודה שהוענקה לליאנה לוקובסקי בשנת 2003 לפיה סיימה בהצלחה קורס תיאורטי ומעשי ביסודות האנטומיה ובתורת עיסוי רפואי וכללי ורפלקסולוגיה,

ת/5 - עוסק מורשה על שמה של נאשמת 2,

ת/6 - מכתב הנושא תאריך 14.02.2005 ששלחה לנאשמת 2 נעמי חיימוב מנהלת יחידת רישוי עסקים בעיריית רמת גן, לפיו קליניקה לרפואה אלטרנטיבית איננה טעונה רישוי על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח - 1968.

כל הנוכחים נלקחו לחקירה בתחנת משטרה. נאשמת 2, בעלת המקום, הוזעקה טלפונית, אך נחקרה רק בדצמבר 2007.

אמינות עדי התביעה

יאמר כבר כאן, לנוכח העובדה שהשוטרים העידו כארבע שנים לאחר ביצוע פעולה שגרתית, רק טבעי שהתקשו לזכור את פרטי האירוע. אין בעובדה זו כדי לגרוע מאמינותם, בהתחשב בקיומם של ההקלטה והדו"ח המפורט ת/2 שכתב רס"מ מורדסון בזמן אמת.