מדינת ישראל נ' טולדנו בר

בפני

שופט גיל קרזבום

הכרעת דין

בתאריך 24.4.2012 לאחר שמיעת ראיות וסיכומי הצדדים החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום. להלן נימוקי הכרעת הדין.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (ד), 64 ד (א), ו- 39 (א) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום נהגה הנאשמת ביום 21.1.11 כשהיא שיכורה בכך שסירבה לדרישת שוטר לתת דגימת אוויר נשוף.

בתאריך 18.5.11 כפרה הנאשמת באשמה וטענה כי כישלון הנשיפות במכשיר הינשוף נבע ממצבה הרפואי או לחילופין מהלחץ בו היתה נתונה. למעשה הנאשמת אינה חולקת על מרבית העובדות והראיות שהוצגו ובפרט:

לא שנויים במחלוקת :

עצם נהיגתה במועד המפורט בכתב האישום.

העובדה ששתתה אלכוהול (כוס ליקר) בטרם נהגה.

ההסברים שנתנו לה בכל הנוגע למשמעות הסירוב לבצע בדיקת נשיפה ו/או הכשלת בדיקת הנשיפה.

תקינות מכשיר הנשיפה.

במחלוקת:

טענות הנאשמת לפיה שתפה פעולה בבדיקות הנשיפה וכשלון הנשיפות נבע ממצבה הרפואי (אסטמה) ולא מתוך כוונה להכשילן.

טענת הנאשמת לפיה היה על השוטרת בנסיבות שנוצרו לבצע לה בדיקת דם כפי שהוצע על ידה.

ראיות הצדדים בסוגיות השנויות במחלוקת

למען הסר ספק והגם שההגנה לא חלקה על עצם ההסברים שנתנו לנאשמת לרבות משמעות הסירוב לבצע את בדיקת הנשיפה, מצאתי כי השוטרת סמ"ר נורית קרני הסבירה לנאשמת באופן ברור את משמעות הסירוב (ת/4 סעיף 8). בנוסף הוסבר לנאשמת כי גם הכשלת הבדיקה מהווה "סירוב" ויראו אותה שבצעה עבירה של נהיגה בשכרות (מזכר ת/7). כמו כן, השוטרת אפשרה לנאשמת לבצע מספר רב של נשיפות (12 - ראה פלטי נשיפה ת/1) בטרם נרשם דו"ח על שכרות מכוח "סירוב".

האם הנאשמת הכשילה במתכוון את הבדיקה

אין חולק כי בדיקת הנשיפה הינה בדיקה פשוטה ומילוי אחר הוראות מפעיל הינשוף צריך להסתיים במדידה תקינה ודי בעובדה שהנבדק לא נשף כמות מספיקה של אוויר שהביאה לכך שהמכשיר לא הנפיק תוצאה, מלמדת לפחות לכאורה כי "סירב להיבדק" (ראה בש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י – בית משפט העליון).

משהוכחה תקינותו של מכשיר הנשיפה והוכח כי המכשיר הופעל כנדרש ונתנו לנבדק הוראות ברורות כיצד לנשוף, על הנבדק להוכיח כי כשלון הבדיקות לא נבע מהכשלה מכוונת אלא מסיבה אחרת.

בהתאם, גם בענייננו, עבר הנטל לכתפי הנאשמת להוכיח כי כשלון הנשיפות נבע ממצבה הרפואי ולא מהכשלה מכוונת.