מדינת ישראל נ' טהר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר המבקש, בגין פס"ד שניתן בתאריך 13.11.11 על כי ביום 17.5.10 נהג ברח' שדרות הרצל לדרום כ-50 מטר אחרי הצומת עם יצחק הנשיא לא ציית לתמרור ב-29 בכך שעצר את הרכב הנ"ל בדרך, בצד בו מוצב תמרור הנ"ל בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה סמל סעיף 5913.

בתאריך 10.6.12 הגיש המבקש כאמור בקשה לביטול פס"ד בעדר וטען כי:-

המבקש לא התייצב לדיון האמור וזאת כיוון שלא קיבל זימון לידיו.

המבקש מוסר כי יש כנגדו עבירות נוספות ומבקש להישפט על כלל העבירות התלויים ועומדים כנגדו.

בנסיבות אלו טוען המבקש לביטול פס"ד בהעדר.

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה שכן המבקש זומן כדין וכי המדובר בפס"ד חלוט.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת התביעה החלטתי שלא להיעתר לבקשה, שכן אין מחלוקת שהמבקש זומן כדין.

בית משפט העליון פסק כי טעות או שיכחה אינם עילה לביטול פס"ד (רע"פ 9142/01, רע"פ 10200/03, רע"פ 3690/03, רע"פ 2349/07).

לגוף הבקשה, המבקש ביקש להישפט, שכן המדובר בברירת משפט, ולאחר שנתיים מיום ביצוע העבירה, מבקש הנאשם לבטל את פס"ד.

" הוראות החוק בעניין מתן פסק דין בהיעדר אינן בעלות גוון טכני, אלא בבסיסם עומדים שיקולים מהותיים ביותר. הם נועדו למנוע "מצבים בהם יוכל נאשם לסכל או לעכב את ההליך באמצעות אי התייצבותו בתחילת המשפט או בהמשכו " [עיינו והשוו: רע"פ 9174/09 יעקב בן יששכר נ' מ"י ].

מכל מקום, משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (עיין: רע"פ 9142/01).

אי התייצבות, רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ") ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר. [ עיינו: רע"פ 2584/09, רע"פ 206/10 ].

המדובר כאמור בברירת משפט , העונש שנגזר על הנאשם הוא מקל, שכן הוטל עליו תשלום הקנס המקורי.

בניגוד לדעת המבקש, ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין , ולכן הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: