מדינת ישראל נ' טדסה

גזר דין

הנאשמת הורשעה עפ"י הודייתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן.

הנאשמת שבפניי כבת 26 שנה ללא הרשעות קודמות הודתה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בזמן מילוי תפקידו, וכן איום כלפי שוטר.

מוכנה אני לקבל את עמדת ב"כ המאשימה שגם לאחר תיקון עובדות כתב האישום הנסיבות המפורטות בכתב האישום המתוקן מצביעות על חומרה לא רק במהות של העבירות אלא גם בנסיבות הספציפיות, שכן מדובר באלימות בוטה ומשפילה של הנאשמת כלפי שוטרים אשר אין מחלוקת שביצעו את תפקידם כדין.

העובדה שהנאשמת חשה שהשוטרים לא מתייחסים כלפיה כראוי ובמיוחד רצונה להתלוות לאחיה, וגם אם חשה מושפלת, אין בכך כהוא זה כדי להוות תשתית להצדקה, כמו גם להפחתת חומרת העבירות. אם ביהמ"ש יקבל את הגישה כפי שביקשה לפתח ב"כ הנאשמת בטיעוניה לעונש הדבר יביא לכך שעובדי ציבור ושוטרים בפרט לא יוכלו לבצע את תפקידם כדין, שכן הגורם המוביל והמשמעותי יהיה התחושה הסובייקטיבית של כל אדם אשר נתקל בעבודת שוטר.

לכן לא שוכנעתי שלתחושותיה האישיות של הנאשמת יש השלכה לענין העונש.

אך יחד עם זאת מוכנה אני לקבל את עמדת ב"כ הנאשמת שהנאשמת מודה בעבירות המיוחסות לה ולוקחת אחריות וכיום מפנימה את העובדה שביצעה עבירות כלפי שוטרים בזמן מילוי תפקידם.

לפיכך לאור החומרה כפי שעולה מהנסיבות גם לאחר הודייה והעדר הרשעות קודמות, ביהמ"ש היה מחוייב ליתן משקל לאינטרס הציבורי לא רק במובן חומרת העבירות, אלא גם במובן של העברת המסר הברור והחד משמעי שהוא יהווה מגן לשוטרים בזמן מילוי תפקידם, וזאת בדרך של השתת עונש משמעותי ומרתיע, בין היתר מאסר בפועל.

אלא שמעבר לאמור לעיל, בפניי תסקיר מפורט של שירות המבחן המפרט את נסיבותיה האישיות והייחודיות של הנאשמת מהן עולה שהיא רווקה אשר מגדלת 4 ילדים קטינים משתי מערכות יחסים שניהלה בעבר ואשר כשלו, על רקע מערכת יחסים בעייתית ביותר בגרעין המשפחתי, במיוחד מערכת היחסים עם אביה וכיום גם עם אמה.

אין לי ספק שהנסיבות האישיות הקשות והחריגות של הנאשמת היוו את התשתית בביצוע העבירות, במיוחד לאור העובדה שלמרות מורכבות והקשיים בחייה היא מהווה חוט שידרה משמעותי למשפחה ומגדלת ותומכת בבני המשפחה הקרובים. יש לציין שביצוע העבירות היה על רקע העובדה ששוטרים ביקשו לעכב את אחיה הקטן של הנאשמת לצרכי חקירה, ועל רקע היחסים בתוך המשפחה חשה מחוייבות לאחיה אולם לא הצליחה להכיל ולהתמודד עם הסיטואציה ואז התפרץ פרץ האלימות כפי שבא לידי ביטוי בעובדות כתב האישום המתוקן.

לפיכך אין לי ספק שיש מקום ליתן משקל להמלצת קצינת המבחן ולשלב בענישה הליך טיפולי ושיקומי, על מנת למנוע מהנאשמת בעתיד בסיטואציות דומות להגיב כפי שהגיבה וכן לסייע לה בתחומי חיים שונים אשר היא מתמודדת עימם.

דהיינו לאור העקרון של הענישה האינדיוידואלית אני סבורה שבמכלול הנסיבות גם אם העבירות במהות ובנסיבות נושאות חומרה, שליחתה של הנאשמת למאסר גם בעבודות שירות תפגע בה באופן לא מידתי, במיוחד לאור העובדה שהיא מגדלת לבדה 4 ילדים קטינים ותומכת בבני משפחה אחרים.

אני סבורה שענישה של צו מבחן במשולב עם מאסר על תנאי הצופה פני עתיד, הם רכיבי הענישה הראויים במכלול כל הנסיבות.

לפיכך אני גוזרת עליה את העונשים כדלהלן:

1.מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מסוג אלימות גופנית או מילולית שענשה שנתיים מאסר ומעלה עפ"י חוק העונשין התשל"ז – 1977, ותורשע בה בין בתקופת התנאי ובין לאחריו.

2.אני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ש"ח, להימנע, תוך 3 שנים מהיום, מלעבור עבירה כמפורט בסעיף 1 לגזר הדין.

באם תסרב לחתום על ההתחייבות - תאסר ל - 3 ימים או עד שתחתום לפי המוקדם.

3.אני מורה שהנאשמת תהא בפיקוח קצין מבחן למשך שנה.

הודעה והוסברה זכות הערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"א, 04/10/2010 במעמד הנוכחים.