מדינת ישראל נ' טדגי

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

תמצית עובדות כתב האישום אשר פורטו בהרחבה בהכרעת הדין הן, כי ביום 31.07.09 סמוך לשעה 11:00, בצומת הרחובות כץ פינת יהוד בפתח תקווה, ביקש המתלונן, נהג מונית, לצאת מחניה ולהשתלב בנסיעה בכביש.

באותן נסיבות, הגיע הנאשם אשר נסע ברכבו ועצר ליד המתלונן תוך שהוא מתלונן על אופן יציאת המתלונן מהחנייה. באותן נסיבות, אחז הנאשם בחוזקה בשתי ידיו בזרועות המתלונן וגרם לו לסימנים אדומים בזרוע שמאל.

בהמשך לאותן נסיבות, ניגש הנאשם לרכב, הוציא מתוכו מוט והכה באמצעותו בראשו של המתלונן וגרם לו לנפיחות בראש.

ב"כ המאשימה פתח את טיעוניו בכך שהו אער לדבריה של עדת האופי, בתו של הנאשם, שיפורטו להלן, אך יחד עם זאת תפקידה של המאשימה להגן על האינטרס הציבורי של המתלונן שחווה טראומה לא קלה, בעקבות האירועים נשוא כתב האישום.

ב"כ המאשימה הפנה לעובדות כתב האישום מהן עולה כי הנאשם אחז בחוזקה בידו של המתלונן וגרם לו לסימנים אדומים וכל זה בשל אופן יציאתו של המתלונן מהחניה, הנאשם לא הסתפק בכך, והוציא מתוך רכבו מוט אשר באמצעותו הכה בראשו של המתלונן וגרם לו לנפיחות בראש.

ב"כ המשימה ציין כי על פי תיקון 113 שביסודו עקרון ההלימה, על בית המשפט לבטא את אינטרס הגמול בו יגולם היחס ההולם בין העבירה ונסיבותיה, מידת אשמתו של הנאשם ומידת העונש שיוטל עליו.

ב"כ המאשימה טען כי בנסיבות אלה, מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל, כאשר הערך החברתי המוגן הנפגע הוא בטחונו של אדם וזכותו לשלמות גופו.

ב"כ המאשימה הדגיש כי בית המשפט העליון קבע לא פעם שיש להילחם בנגע האלימות ולגלות אפס סובלנות כלפי אלה המשתמשים באלימות, ובמיוחד כאשר הרקע לביצוע האלימות, הינו ויכוח של מה בכך.

ב"כ המאשימה ציין כי הקלות הבלתי נסבלת של פתרון סכסוכים באמצעות אלימות היא תופעה אשר יש להוקיעה והוסיף כי לא ניתן לדעת לעולם איך אירוע כזה יסתיים.

לאור האמור לעיל עתר ב"כ המאשימה תוך שסמך ידו על הפסיקה, להשית על הנאשם עונש מרתיע ברף הגבוה של המתחם, מע"ת ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם יליד 1959, בן 54, נשוי ואב לשלושה ילדים והוסיפה כי מדובר בנאשם אשר סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא כלוחם בנח"ל והשתתף במבצע ליטני כחייל ולוחם, ובהמשך במלחמת שלום הגליל כאיש מילואים.

ב"כ הנאשם טענה כי למעלה מ-28 שנים עבד הנאשם בענף הבניה ולאחר מכן הפך להיות שכיר באגף הבניה כמפקח על איכות הבניה.

ב"כ הנאשם ציינה כי ממכתב המלצה שהתקבל ע"י מנהל חברה ונוער מחוזי מרכז, עולה כי הנאשם ואשתו בלטו בפעילות חברתית כמו גם היו פעילים בוועד העירוני של בתי הספר בפ"ת. היא הוסיפה כי בשנה האחרונה פעילותו של הנאשם מתמקדת בעיקר בארגון כנסים להעלאת המודעות לגילוי סרטן השד.

ב"כ הנאשם ציינה כי הנאשם נעדר כל עבר פלילי, אשר התנהלותו מוכיחה כי מדובר באדם נורמטיבי אשר במהלך חייו תרם למדינה.

ב"כ הנאשם הפנתה לעדותה של בתו של הנאשם ממנה עולה כי מדובר בנאשם שהוא אב מסור אשר השריש במשפחתו ערכים לאהבת המדינה כמו גם הדגיש את החשיבות ברכישת השכלה גבוהה.

ב"כ הנאשם הדגישה כי מדובר באירוע חריג ונקודתי שארע לפני כ-4.5 שניתן אף להגדירו כטעות רגעית אשר אינה מאפיינת את אורחות חייו של הנאשם. והוסיפה כי לא מדובר באירוע מתוכנן, מה גם שלפי עדותו של המתלונן מדובר בפגיעה אחת בלבד, הנחזית כפגיעה קלה אשר לא הצריכה טיפול רפואי.

בנוסף ציינה ב"כ הנאשם כי המתלונן פנה לבית החולים על פי המלצת חבריו ולא בשל כאביו והוסיפה כי על פי עדותו של המתלונן, גם הוא קילל וחימם את האווירה תוך שאחז בנאשם, כך שבית המשפט יכול להתרשם ממדיו של המתלונן, שהוא גדול וחסון לעומת הנאשם שהיה מגובס ולכן היה מוגבל בתנועותיו.

ב"כ הנאשם חולקת על הפסיקה שהוצגה ע"י המאשימה, לטעמה אין המדובר במקרה דומה, אלא באירוע חמור בהרבה ולכן לא ניתן להקיש ממנו לגבי המקרה שבפנינו.