מדינת ישראל נ' טבאחי(עציר)

החלטה

לפני בקשת המדינה למעצר המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק ת"ד 4522-05-12 (להלן: "כתב האישום") המייחס לו 2 אישומים בזמנים שונים:

באישום הראשון: מיוחסים למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה (עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), גרימת נזק לרכוש או לאדם (עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), רשלנות- עבירה על סעיף 61(2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, אי מתן זכות קדימה (עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה), ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה).

באישום השני: מיוחסים למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה (עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה) ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה).

תמצית העובדות בכתב האישום הם כדלקמן:

בתאריך 28/11/2011 נפסל המשיב לתקופה של 5 חודשים בתיק 4343-10-11 בבית משפט לתעבורה בירושלים. ביהמ"ש קבע כי הפסילה תחל מיום 10/12/2011. (על פי כתב האישום- פרוטוקול הדיון נמסר לידי המשיב).

חרף הפסילה הנ"ל נהג המשיב בתאריך 13/12/2011 משאית בנץ מכיוון תרקומיה לכיוון ירושלים. בהגיעו לצומת הכבישים 60-35 הוא החל בפנייה שמאלה תוך חסימת נתיב נסיעה של מיניבוס שהגיע משמאלו ובכך ארעה התנגשות בין המיניבוס לבין רכב המשיב. באותן הנסיבות נהג המשיב כשהוא פסול נהיגה כאמור.

בעקבות התאונה הנ"ל נערך למשיב שימוע בטרם החלטה בדבר פסילה מנהלית בתאריך 27/12/2011. לאחר השימוע נפסל המשיב ע"י קצין משטרה לתקופה של 60 ימים. על פי כתב האישום, הוסברה למשיב כי הפסילה המנהלית תחל מיום הפקדת רישיון נהיגה, שכן רשיונו פקע באוגוסט 2010.

המשיב לא הפקיד את רשיונו עפ"י החלטת הקצין, ובתאריך 14/05/2012 הוא נהג שוב במשאית דימלר בנץ בשכונת רמות בירושלים חרף הפסילות הנ"ל וחרף העובדה שרשיונו פקע.

למשיב עבר תעבורתי של 11 הרשעות קודמות ועבר פלילי הנוגע בין היתר לאחזקת סכין. בהתאם לרישום הפלילי שהוצג בפניי המשיב נדון בעבר לתקופת מאסר של 30 ימים.

עפ"י חומר הראיות שהוצג בפניי ע"י המבקשת המשיב נחקר בעקבות האירוע מיום 14/05/2012 והוא אף הודה בפה מלא כי הוא מודע לכך שהוא בפסילה ולמרות זאת אוחז בהגה.

נראה כי המשיב אינו מתייחס לפסילות החוזרות שניתנו בעניינו ובכל מקרה חוזר לאחוז בהגה פעם אחר פעם חרף הפסילות שהוטלו עליו.

נוכח הודאתו המפורשת של המשיב, ספק אם טענת ההגנה העיקרית שמעלה הוא בפניי כי, "אף אחד לא הדריך אותו מה לעשות כדי שמניין ימי הפסילה יחל", תוכל לעמוד לו בתיק העיקרי.

גם אם נלך לשיטת המשיב, שלא ידע כי עליו להפקיד תחליף רישיון, הרי התאונה מיום 13/12/2011 ארעה שעה שטרם חלפה תקופת הפסילה שהטיל עליו ביהמ"ש לתעבורה בירושלים ביום 28/11/2011 והוא נתפס נוהג חרף אותה פסילה וחרף העובדה שרשיונו פקע.

יתר על כן, טענתו של המשיב כי לא ידע מתי תחל פסילתו עת נגזר דינו בבית המשפט כשפרוטוקול הדיון נמסר לידיו, מערערת אף את משקל דבריו כי לא קבל הוראה דומה מקצין המשטרה בעת פסילתו המנהלית.

טוען ב"כ המשיב המכובד מאוד, כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם יש לשקול חלופת מעצר במיוחד כשיש לטענתו כרסום וחולשה בראיות. ב"כ המשיב הציע שחרור בהפקדה כספית שזו החלופה היחידה הזמינה לעת עתה.

ב"כ המבקשת התנגד בתוקף לשקילת כל חלופה אחרת למעצר וטען בצדק כי מדובר בעבירה מסוכנת שנעברה ע"י המשיב פעם אחר פעם, תוך זלזול בוטה ברשויות החוק והמשפט.

הרחקתו של המשיב מן הכביש בעת פסילתו ע"י בימ"ש לתעבורה בירושלים מיום 28/11/2011 היתה מוצדקת ונועדה להפיג את הסכנה הטומנת בחובה המשך החזקתו בהגה. עובדה היא, שבעת נהיגתו תחת פסילה ארעה תאונת דרכים, בה מיוחסת למשיב אשמה לכאורה בתיק העיקרי. התאונה שכאמור נחבלו בה, לכאורה, בגופם המשיב ונהג המינבוס וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

במצב דברים זה קיים חוסר אמון השולל בדיקת חלופות מעצר, אשר בבסיסן עומד האמון במשיב.