מדינת ישראל נ' טאלה

גזר דין

1.         הנאשם הודה והורשע עפ"י הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, הכולל  עבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש או במהירות שיש בה סכנה לציבור שנחבל בה אדם חבלה של ממש ואי קיום חובת חגירת חגורת בטיחות.

2.         עפ"י המתואר בכתב האישום, בתאריך  5.8.09  שעה 12:00 בערך, נהג הנאשם ברכב ברח' הרצל ברחובות מדרום לצפון. לימינו של הנאשם ישב דרסה מולאו ז"ל (להלן: "המנוח") ובמושב האחורי ישבה אחותו של המנוח, אמבט מולאו.

המנוח ואמבט לא היו חגורים בחגורת בטיחות בעת קרות התאונה.

במהלך הנסיעה ברח' הרצל, הנאשם נהג באופן פרוע במהירות גבוהה מאד, תוך שהוא חולף ב"זיגזג" בין רכבים נוסעים  סמוך אליו, סוטה מנתיב לנתיב ועוקף רכבים.

הנאשם הסיט מבטו מהכביש, איבד שליטה ברכבו והתנגש בעמוד תאורה שהיה על אי תנועה במרכז הכביש (להלן :"התאונה").

כתוצאה מכך, מצא המנוח את מותו ואמבט נפצעה באורח קשה מאד והייתה מאושפזת מס' ימים. נגרמו לה שברים בשתי הרגליים, היא עברה ניתוחים ונזקקה לתמיכה נשימתית, ועד היום עוברת טיפולים משקמים.

3.         לאור היות הנאשם בגיר מתחת לגיל 21, והעונש הקבוע בחוק בגין העבירות בהן הורשע הנאשם,  הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו.

            בתסקיר, ציינה קצינת המבחן, כי הנאשם חש כאב, אשמה וכעס עצמי על מות חברו ופציעת אחותו של חברו, מתקשה להתמודד עם תוצאות התאונה וסובל מפוסט טראומה. הנאשם הביע נכונות להשתתף בקבוצה טיפולית לנהגים המעורבים בתאונה קטלנית ואף השתתף במפגש אחד אולם לא המשיך בכך. יצויין, כי הנאשם התגייס לצה"ל וייחס הפסקת ההשתתפות בקושי הכרוך בכך עקב שרותו הצבאי.

            קצינת המבחן התרשמה, כי קיימת אצל הנאשם הכחשה מסויימת וקושי להתמודד עם השלכות התאונה, ולכן היא סבורה שהנאשם זקוק לקשר טיפולי עם שירות המבחן.

על כן, המליצה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם במבחן בצד העונשים הנוספים שייגזרו עליו.

4.התביעה עתרה כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ארוכה ופסילה ארוכת שנים.

לטענת התביעה מדובר בתאונה שנגרמה עקב נהיגתו הפרועה של הנאשם, תאונה שבנקל היה ניתן למנוע, אלמלא רשלנותו של הנאשם, רשלנות שהינה בדרגה גבוהה. החטאת לגרימת תאונה קשה זו, רובצת אך לפתחו של הנאשם.

            עוד טענה התביעה, כי על בית המשפט לגזור על הנאשם מאסר בפועל הן לאור הרשלנות הגבוהה, הן לאור האינטרס הציבורי שדורש עונש מרתיע והן לאור פסיקת בית המשפט הקובעת, כי העונש הראוי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו מאסר בפועל.

5.         הסנגור עתר כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר שרק חלקו מאחורי סורג ובריח וחלקו בדרך של עבודות שרות, לאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו המיידית וחרטתו ולאור העובדה שגם הוא נפגע בתאונה ושכל חבר ילדות.

6.         שיקולי ענישה

            ברי, כי כל עונש שייגזר על הנאשם, לא ישיב את המצב לקדמותו ואת המנוח לחיק משפחתו האוהבת, ואף לא יביא מזור לליבם הדואב.

             הקטל בכבישים הינו רעה חולה, וגובה קרבנות רבים בגוף ובנפש מדי יום ביומו, יותר מכל מלחמות ישראל גם יחד. רבות נאמר ונכתב, כי על כל הגורמים הנוגעים בדבר ובכללם בתי המשפט, מוטלת החובה לעשות כל אשר לאל ידם על מנת להלחם בתופעה קשה זו.

            בעניין זה פסק בית המשפט העליון כי על בתי המשפט לתעבורה, להחמיר בענישה:

ברע"פ 2942/96  כחלון ויקטור נ' מ"י, נאמר על-ידי כב' השופט טירקל: