מדינת ישראל נ' טאהא(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והיזק במזיד.

באישום הראשון נטען כי ביום 5.1.2012 הגיע המשיב לפיצרייה השייכת למתלונן ואיים עליו בפגיעה שלא כדין בגופו בכך שאמר לו שיביא את הכסף שהוא חייב וכי יש לו פיתרון וכי יקרה למתלונן רע, וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

על פי האישום השני ביום 6.1.2012 הגיע המשיב ביחד עם אחר לפיצרייה, חסמו את רכב המתלונן ששהה ברכבו ולאחר דין ודברים ירד המשיב מהרכב, ניגש לחלון רכב המתלונן, תקף אותו ללא הסכמתו דרך חלון הרכב הפתוח בכך שהכה בשתי מכות אגרוף לפניו, וגרם למשקפיו להישבר. בהמשך פתח המשיב בחוזקה את דלת רכבו של המתלונן, שבר את ידית הדלת ותקף עם הידית השבורה את המתלונן בפניו, בראשו ובחזהו. במעמד התקיפה שב המשיב ואיים על המתלונן. המשיב גרם במעשיו להיזק ברכבו ובמשקפיו של המתלונן.

המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

בבחינת הראיות בתיק החקירה עולה כי טביעות אצבע של המשיב נמצאו מתאימים למעתקים שנמצאו ברכב של המתלונן.

כמו כן מעיד המשיב בחקירתו מיום 12.1.2012 כדלקמן:

"ש. איך תסביר את העובדה שט.א נמצאו בידית רכבו של המתלונן. הידית אשר נעקרה ממקומה?

ת. לא יודע.

ש. בחקירה הקודמת טענת שלא נגעת ברכבו אך איך תסביר את העובדה שט.א שלך נמצאו בידית הרכב?

ת. לא יודע. אולי כשנכנסתי למשרד שלו נגעתי בידית של הרכב אבל לא עקרתי שום ידית.

ש. איך קשור המשרד לאוטו?

ת. אולי האוטו שלו היה בכניסה.

ש. האם נגעת ברכב של המתלונן?

ת. לא זוכר.

ש. למה בחקירה הקודמת טענת שלא נגעת ברכבו?

ת. כי אני לא זוכר שנגעתי באוטו."

בנוסף קיימת בתיק עדות המתלונן, תעודה רפואית ותמונות החבלה בפניו של המתלונן.

לצורך קיומן של ראיות לכאורה, יש לבחון האם טיבה של הראייה, על רקע מכלול הראיות המצוי בשלב זה, הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראייה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה, לבדה או בצירוף ראיות נוספות, ניתן יהיה לקבוע אשמתו של המשיב.