מדינת ישראל נ' טאהא(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.נגד המשיב הוגש בבית משפט זה כתב אישום - ת"פ 4561-02-11, המייחס לו התפרצות לבניין שאינו מקום מיגורים או תפילה וגניבה, עבירה לפי סעיפ 407(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") והיזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, בין יום 27.01.11 סמוך לשעה 20:30 לבין יום 28.01.11 סמוך לשעה 11:00, התפרץ המשיב למסעדת "קריסטל" באיזור תעשייה מרכז עכו (להלן:"המסעדה"), בכך שקפץ מעל גדר המסעדה, נכנס אל מטבח המסעדה וגנב ממנו 2 עגלות, העמיס עליהן ועל עגלות נוספות שהביא עימו פחיות שתייה, בשר קפוא בכמות של עשרות ק"ג, דגים קפואים, משקל אלקטרוני, שקיות נייר טואלט, כלים חד פעמיים, פותחן בקבוקים, פנקס קטן ומסמכים שונים (להלן:"הרכוש").

המשיב שבר את לשונית המנעול בדלת מטבח המסעדה (להלן:"הנזק") ויצא דרכה עם כל הרכוש. שווי כולל של הרכוש והנזק הינו בסכום של כ – 12,000 ₪.

3.בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי, (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן:"חוק המעצרים"). 

4.ב"כ המבקשת טענה בבקשה, כי למשיב עבר פלילי עשיר ביותר, לחובתו הרשעות קודמות רבות מאוד בעבירות רכוש רבות, לרבות עבירות זהות לעבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום נשוא בקשה זו, עבירות רבות מפקודת הסמים, לרבות סחר והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, איומים, הפרת הוראה חוקית ועוד.

כמו כן ציינה ב"כ המבקשת, שכנגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהינו בר הפעלה באם יורשע המשיב במקרה דנן – שהושת עליו בת"פ 20295-07-09 בבית משפט השלום בעכו, ואשר לא הרתיע את המשיב מלשוב ולבצע עבירות נוספות.

לפיכך טענה ב"כ המבקשת, כי קיים ייסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את ביטחון הציבור ורכושו.

ב"כ המבקשת טען בפניי, כי ההסבר שנתן המשיב למציאת הפנקס והפותחן על גופו, היינו שקנה אותם מתושב בשטחים אינו הגיוני וזאת מאחר ועל הפנקס נמצאה מדבקה של חנות בעיר.

בסוף טיעוניה ביקשה ב"כ המבקשת, להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, נוכח התנהגות המשיב בעבר, נוכח כך כי אין מורא החוק חל עליו, נוכח מסוכנותו לביטחון הציבור ורכושו, נוכח החשש שהמשיב יתחמק מהליכי שפיטה בשל עברו וכי תלוי נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה.

5.הסנגור המלומד, בטיעוניו בפניי טען, כי לא מתקיימות "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתו של המשיב, וזאת בין היתר, מאחר ואין עדות המלמדת כי המשיב פרץ וגנב וכי לא נלקחו מהמקום ט.א על מנת לקשור את המשיב לפריצה למסעדה.

עוד טען הסנגור המלומד, כי שני הפריטים שנמצאו ברשות המשיב – פנקס ופותחן בקבוקים, לא מסבכים את המשיב בביצוע העבירה וזאת משום שלאחר חקירה התברר שהפנקס לא שייך למסעדה והפותחן הינו פותחן רגיל, ללא סימני זיהוי, אשר לא יכול ללמד על כך שנגנב מהמסעדה.

עוד טען הסנגור כי המשיב הסביר שקנה את הפנקס והפותחן מתושב השטחים.

בנוסף טען הסנגור כי לא מתקיימת עילת מעצר וזאת מאחר ועל מנת שעבירת רכוש תקים עילת מעצר יש צורך בתחכום ושיטתיות. וכי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים הללו.

בסוף טיעוניו ביקש הסנגור מבית המשפט לשחרר את המשיב בלא תנאים.

6.סמכותו של בית המשפט לצוות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים מעוגנת בסעיף 21

לחוק המעצרים, בהתאם לסעיף זה יש צורך בקיומם של שלושה תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמה של המשיב.