מדינת ישראל נ' טאהא זיאד

הכרעת דין

על פי כתב האישום בתאריך 13.05.11, בשעה 2:03 נהג הנאשם, ברכב פולקסווגן מס' רישוי 89-703-35 בצומת קריית אתא, בהיותו שיכור, שכן הנאשם סירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטרת במקום. הנאשם הואשם אפוא בנהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיפים 62 (3), וסעיף 39 א לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 64 ד(א) לפקודת התעבורה.

תשובת הנאשם לכתב האישום:

הנאשם כפר בעובדות המפורטות בכתב האישום וטען כי לא היה שיכור וכן ביצע את בדיקת הנשיפון כפי שנתבקש, אולם למרות ניסיונותיו הרבים מכשיר הבדיקה לא הראה תוצאות. בנוסף טען הנאשם, כי לא הוסברה לו משמעות הסירוב והשלכותיו כנדרש.

ראיות התביעה:

להוכחת עובדות כתב האישום העידה המאשימה את השוטרת, גב' נורית קרני (להלן: "השוטרת"), אשר טיפלה בכל האירוע. השוטרת העידה כי ערכה את ההזמנה למשפט ואת דו"ח הנסיבות הנלווה להזמנה זו (ת/1). בנוסף, ערכה מזכר (ת/2) ,דו"ח עיכוב לנאשם (ת/3), דו"ח פעולה, דו"ח בדיקת מאפיינים (ת/4). וכן, ערכה לנאשם דו"ח תחקור חשוד (ת/5).

ב ת/1 מציינת השוטרת, כי ביום 13.05.11 בשעה 2:03 במהלך פעילות אכיפה במחסום לבדיקת נהגים, ברח' חלוצי התעשייה 10, לכיוון מערב צומת קריית אתא, הבחינה ברכבו של הנאשם כשהוא בנסיעה יחד עם ארבעה נוסעים נוספים, סימנה לו לעצור, הזדהתה בפניו כשוטרת וביקשה מהנאשם שיזדהה ויציג בפניה רישיונות. כאשר שוחחה עם הנאשם הבחינה בריח חזק של אלכוהול מהרכב ואף הבחינה בפחית בירה פתוחה אשר הייתה מונחת במתקן כוסות ברכב. השוטרת שאלה את הנאשם באם שתה אלכוהול וזה השיב "שתיתי בקבוק בירה אחד". השוטרת עוד ציינה, כי מרגע עצירת הרכב, הנאשם וחבריו לא הפסיקו לצעוק ולקלל. השוטרת דרשה מן הנאשם לבצע בדיקת נשיפון עקב החשד כי הוא נוהג בשכרות. הנאשם ניסה לבצעה שמונה פעמים, כאשר בכל פעם לא הוציא כלל אוויר מפיו אלא רק נראה מנפח את לחייו. כמו כן, בכל ניסיון נשיפה לא נשמע צפצוף המסמל כי נכנס אוויר ועל צג המכשיר הופיע הכיתוב "מוכן". השוטרת הדגישה, כי בין כל ניסיון וניסיון הסבירה לנאשם שוב ושוב כיצד לבצע את הבדיקה, וזאת תוך כדי הדגמתה וחרף זאת הנאשם לא נשף אוויר כנדרש. לאור זאת, השוטרת הודיעה לנאשם שהוא חשוד בנהיגה בשכרות וכי הוא מעוכב. כמו כן, הסבירה לו כי אסור עליו לאכול, לשתות ולעשן עד לבדיקת מכשיר הינשוף.

כשנדרש הנאשם לבצע את בדיקת הינשוף השיב כי הוא לא מוכן לבצעה. השוטרת טענה, כי הסבירה לנאשם כי מי שמסרב לבדיקה רואים בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, אך הנאשם המשיך בסירובו ובמקביל החל לעשן ואף הכניס מסטיק לפיו כל זאת בזמן שהשוטרת מפצירה בו שיחדל. בנוסף, השוטרת ציינה במזכר, כי תוך כדי שיחתה עם הנאשם הבחינה בו מעביר את מפתחות הרכב לחברו אשר עלה לרכב הנאשם ונמלט מזירת האירוע.

ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה הנאשם בחר להעיד את עצמו, הוא העיד כי ישב עם שני חבריו בצומת קריית אתא, ב"בורקס העגלה", ושתה בקבוק בירה אחד. ביציאה מצומת קריית אתא כשפניהם נועדו חזרה לביתם, הבחין בשוטרת אשר מורה לו לעצור בצד. הוא ירד לשול, השוטרת ניגשה אליו, ביקשה רישיונות ודרשה ממנו לבצע בדיקת נשיפון. הנאשם אישר כי השוטרת הסבירה והדגימה כיצד עליו לבצע את הבדיקה ושהייתה עמו כל הזמן מרגע עצירתו. כמן כן, ציין כי שיתף פעולה עם השוטרת וביצע את בדיקת הנשיפון מספר פעמים אך המכשיר לא הראה כלל תוצאות. בחקירתו הנגדית נשאל, האם הבין מהשוטרת או באופן כללי, שאם יסרב לעשות את הבדיקה ייחשב כמי שנהג שיכור, השיב הנאשם בחיוב ואף ציין כי סירב לבדיקה משום שלא הרגיש שיכור.

כעד נוסף מטעם ההגנה העיד מר איאשי מחמוד, אשר היה עם הנאשם ביום האירוע (להלן: "החבר"). בעדותו הסביר, כי הנאשם ביצע את בדיקת השכרות כשנדרש, להערכתו 4-5 פעמים, כאשר במקביל לכך השוטר הפציר בנאשם כי עליו לנשוף יותר חזק ותיאר כיצד השוטר החליף את פיית המכשיר בכל ניסיון. בחקירתו הנגדית נשאל, האם שמע את השוטרת מבהירה ומפרטת לנאשם את משמעות הסירוב, השיב כי היה בסמוך לנאשם ולא שמע את השוטרת מסבירה לנאשם את משמעות הסירוב.

לשאלת ב"כ המאשימה, האם לאחר שהשוטרת ביקשה מהנאשם לבצע בדיקת ינשוף, הבחין בנאשם מדליק סיגריה ומכניס מסטיק לפיו, השיב כי אכן הנאשם רצה לעשן אך לאחר שנתבקש לא לעשן החזיר הנאשם את הסיגריה ולעניין המסטיק השיב כי אינו זוכר זאת. בחקירתו החוזרת העיד, כי בזמן האירוע הבין את משמעות הסירוב ואף הסביר זאת לנאשם, כי המשמעות היא שיראו בו כאילו נהג בשכרות, "אם אתה סירבת, אתה שתוי" (עמ' 19 שורה 28).

דיון והכרעה:

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות עקב סירובו להבדק בדיקת שכרות עקב החזקה הקבועה בפקודת התעבורה. סעיף 64 ד (א) לפקודת התעבורה יוצר חזקה לפיה סירוב לבדיקת אלכוהול משמעותו כי המסרב ייחשב שיכור ועליו הנטל להוכיח אחרת, היינו, מצוות המחוקק היא כי המסרב לביצוע בדיקת שכרות "יראו אותו כמי שעבר עבירה" של נהיגה בשכרות. הפעלת החזקה שבסעיף מותנית בהסבר מקדמי של השוטר לחשוד באשר למטרת נטילת דגימת האויר הנשוף, קבלת הסכמתו למסירתה, והבהרת המשמעות המשפטית של סירוב למתן דגימה (סעיף 64ב (ב2) לפקודה).

השאלה הטעונה הכרעה בתיק זה, היא, האם הנאשם סירב למתן דגימת אויר נשוף. ככל שהתשובה לכך חיובית, האם הוסברה לו משמעות הסירוב.

אדון בשאלות אלה כסדרן.

א) שאלת הסירוב לבצע את הבדיקה:

מהראיות שבפני עולה ברורות כי הנאשם עוכב עקב חשד לנהיגתו בשכרות. הוא התבקש לבצע בדיקת נשיפון על מנת לשלול או לאשש חשש זה ולא שיתף פעולה. הנאשם לא נשף נשיפות שיש בהן כדי לאפשר בדיקתו בנשיפון.

לכשהתבקש לבצע בדיקת נשיפה סירב ואמר שהוא לא מוכן לבצעה. השוטרת העידה כי הסבירה לנאשם כי מי שמסרב לבדיקה רואים בו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות, אך הנאשם עמד במריו, וסירב לבצעה ואף 'הגדיל לעשות' וחרף הנחיות השוטרת שלא להכניס דבר לפיו, החל לעשן ואף הכניס מסטיק לפיו, כל זאת בזמן שהשוטרת מפצירה בו שיחדל.

מעיון בדוחותיה המפורטים של השוטרת כמו גם מעדותה בפני, כי השוטרת עשתה כל שביכולתה על מנת להבהיר לנאשם את משמעות המשפטית של סירובו. ניכר מהדוחות כי הנאשם עשה כל אשר לאל ידו על מנת להכשיל את הבדיקה והתעמת עם השוטרת בכל דרך אפשרית והקצין את האירוע. על אף התנהגותו ניכר מהראיות כי השוטרת עשתה כל שביכולתה על מנת לאפשר לנאשם לערוך את הבדיקה כהלכתה, כשהיא מעמידה אותו על חומרת הדברים באם יעמוד במריו ויסרב לבצע את הבדיקה, גם כאשר עישן בניגוד להנחיותיה ולאחר הסיגריה לעס מסטיק, לא אמרה נואש והפצירה בו: "המשכתי להגיד לו שאסור לאכול, לשתות ולעשן וללעוס מסטיק ושיוציא את הסיגריה ואת המסטיק מהפה והוא עדיין מצידו המשיך וצעק שהוא לא עושה שום בדיקה בינשוף" (ת/2).