מדינת ישראל נ' חסן

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 08/11/10, בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פס"ד שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש ציין בבקשתו כי זומן לדיון כדין, אולם לא התייצב כיון שלא רשם את מועד הדיון, שכן הינו נטול השכלה ולא יכול היה לזכור למתי נקבע הדיון. אין בידי לקבל טענה זו. המבקש יכול וצריך היה להיעזר באדם אחר, על מנת לוודא התייצבותו לדיון.

בפסיקה נקבע כי טעות או שכחה של נאשם או ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו. (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

בעניין סיכויי הגנה, המבקש מודה במסגרת בקשתו כי במועד העבירה לא החזיק ברישיון נהיגה תקף, אולם לטענתו העונש חמור מדי כיון שלא נשקלה התקופה בה היה בידו רישיון נהיגה זמני.

בהתאם להלכה שנקבעה ברע"פ 6549/06 לירן שגיא נ' מדינת ישראל; ע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים, משניתן למבקש רישיון נהיגה זמני והוא לא השכיל בתקופה זו להוציא רישיון נהיגה קבוע, אזי אין לראות בפרק הזמן בו החזיק רישיון נהיגה זמני ככזה המפסיק את מרוץ התקופה מאז פקע רישיון הנהיגה, לבל יצא חוטא נשכר.

בנסיבות האמורות, תקופת פקיעת הרישיון תחושב ממועד פקיעת הרישיון הקבוע, קרי: מתאריך 16/1/08, בדיוק כפי שהואשם המבקש בכתב האישום שעל בסיסו הורשע ונגזר דינו. לפיכך, לא הוצגו סיכויי הגנה סבירים.

לאור האמור לעיל, הענישה שהוטלה על המבקש נמצאת במתחם הסבירות ולא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"א, 06 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: