מדינת ישראל נ' חסוני סעיד

החלטה

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל.

כב' בית המשפט העליון הביע דעתו וקבע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85, רוקנשטיין – א.א.). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו..."

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי בית המשפט התרה בב"כ הנאשם ובנציגו לדיון כי לא ינתנו דחיות נוספות, ומשזו ניתנה לפנים משורת הדין, לא היה מקום להעתר לדחיות נוספות.

גם אם הוגשה בקשה למזכירות בית המשפט, הרי משלא ניתנה החלטה היה על המבקש וב"כ להתיצב לדיון. מעבר לכך, לא היה עליו לצפות כי דחיה נוספת של דיון ההקראה הנה דבר מובן מאליו.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש אינו מכביד ביחס לחומרת העבירה ועברו, לא נטענה כל טענת הגנה בנושא לגופו של עניין ועל כן אין כל עיוות דין,.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ב, 03 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: