מדינת ישראל נ' חמידי(עציר)

גזר - דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה יחד עם סעיף 10(א) בפקודה וכן עבירה על סעיף 2(א) בפקודת ביטוח רכב מנועי.

במילים אחרות, ובהתאם לעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם, נהג הוא ברכב בעודו בלתי מורשה לנהיגה, תחת פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה תקף.

ב"כ המדינה בטיעוניה הסבירה כי הנאשם רצדיוויסט שזו לא נהיגתו הראשונה וככזה ראויה ענישה מחמירה קל וחומר כאשר בפרשת ישראלי (רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נגד מדינת ישראל, להלן – פרשת ישראלי) אישר בית המשפט העליון 8 חודשי מאסר ביחס לנהג אשר נהג פעם יחידה בזמן פסילה.

ב"כ הנאשם הפנה במיוחד לנסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם אשר גודל יתום מאם ע"י אב אלכוהוליסט עם שבעה אחים נוספים.

נסיבות אלה הובילו את הנאשם אשר לא זכה לכל הכוונה בחייו, לחיות חיי פשע מה שמבדיל אותו מפרשת ישראלי שם גם לנאשם היו 87 הרשעות תעבורה קודמות.

כל אחד מהצדדים לתיק תמך טיעוניו בפסיקה ובטיעונים נוספים אשר נרשמו באופן מלא לפרוטוקול כאשר התביעה עתרה להפעלת המאסר המותנה ולמאסר ארוך נוסף לצד רכיבי ענישה מחמירים הכוללים פסילה בת שנים של רישיון הנהיגה ועונשים מחמירים צופי פני עתיד.

ההגנה מצידה ביקשה להאריך את המאסר המותנה וככל שזה יופעל התבקשתי לגזור מאסר אחר בחופף למאסר זה.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נע בין רכיב של מאסר מותנה ועד למאסר בפועל לתקופה של שנה (ראה עפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל).

תנועת בית המשפט בתוך מתחם זה הינה תולדה של נסיבות ספציפיות ושיקולים נוספים אותם קבע המחוקק כרלוונטיים בתיקון 113 של חוק העונשין.

בפרשה שבפני, הנאשם הינו בלתי מורשה לנהיגה שזו לו נהיגתו הרביעית ברכב כאשר כתוצאה מנהיגתו האחרונה תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

קיים פער גדול בין אדם שהוא מורשה לנהיגה ובכל זאת נוהג בעודו פסול מלקבל או מלהחזיק רישיון, לבין מי שמעולם לא למד נהיגה ולא הוכשר בצורה מסודרת לפעולה זו. האחרון יוצר סכנה של ממש לסביבתו ולכן המדובר בנסיבות המחמירות מאד את מצבו של הנאשם.

נכון כי בדומה לפרשת ישראלי, המדובר מצד הנאשם שבפני בעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה, אך עדיין המדובר בנהיגה רביעית כבלתי מורשה לנהיגה, כאשר ברקע כבר תלוי כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

לחובת הנאשם יש לקחת את עברו התעבורתי המעיד כי המדובר בעבריין תנועה רצדיוויסט וכן את עברו הפלילי המכביד על רקע גילו הצעיר לפיו ניתן ללמוד כי נאשם זה רחוק מלהיות נורמטיבי.

לחובת הנאשם הרשעות בעבירות של גנבת תשתית, הפרת הוראה חוקית, קשירת קשר לביצוע פשע, וניסיון לגניבת תשתית.

לזכות הנאשם יש לקחת את הודאתו המלאה בכל עובדות כתב האישום, את העובדה כי הנהיגה עצמה הייתה בשטח מגרש ולא בכביש בו מצויים רכבים נוספים וכן את העובדה כי ביחס לעבירה המרכזית (נהיגה בזמן פסילה) המדובר בעבירה ראשונה מסוגה.

שקלול הנתונים לחומרא מול הנתונים לקולא מביאים למסקנה לפיה אין מנוס מהפעלת המאסר המותנה בפרשה זו.

כאשר המדובר ברצדיוויסט האוחז פעם אחר פעם בהגה וכאשר המדובר בסיטואציה בה כבר הונח מעל ראשו של הנאשם מאסר מותנה, בקשת ההגנה להורות על הארכת אותו מאסר תדחה.

דחיית עמדת ההגנה נובעת בין היתר מן העובדה כי אין המדובר באדם נורמטיבי אשר מעד. הנאשם עוסק בפשיעה ולמעשה גם ההגנה הסכימה כי זו דרכו אלא שלדך זו הובל בשל היעדר חינוך.

לא מצאתי בטיעוני ההגנה נימוקים המאפשרים בנסיבות אלה הימנעות מהפעלת המאסר המותנה, קל וחומר כאשר בפרשת ישראלי, ללא כל מאסר מותנה ברקע, נגזרו על הנאשם 8 חודשי מאסר.