מדינת ישראל נ' חמדאן

החלטה

בפני בקשת הנאשם להתיר לו לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום ולבטל הרשעתו בעבירה של החזקת אגרופן שלא כדין.

השתלשלות העניינים בתיק כדלקמן:

ביום 9.3.10 הוקרא לנאשם כתב האישום וב"כ דאז, עורך דין דקדוקי, ציין "הנאשם מודה כי החזיק באגרופן אולם טוען כי לקח האגרופן עמו לחבר שביקש לקנות אותו ממנו. אני לא יודע מה הוא אמר במשטרה מכיוון שטרם למדתי את החומר".

נוכח האמור, נמנעתי מלהרשיע את הנאשם כבר באותו שלב ודחיתי הדיון פעם נוספת על מנת לקבל את תגובת הנאשם לכתב האישום.

ביום 14.6.10 ביקש הנאשם דחיה על מנת להדבר עם התביעה וביום 28.6.10 הודיעו ב"כ הצדדים לבית המשפט כי הגיעו לידי הסדר טעון הכולל הודאתו של הנאשם בכתב האישום, הרשעתו ושליחתו לתסקיר כאשר המאשימה אינה מחוייבת להמלצות התסקיר ועמדתה מאסר בפועל.

בית המשפט הודיע לצדדים כי הוא אינו כבול בהסדר הטעון אליו הגיעו, כתב האישום הוקרא לנאשם והנאשם חזר על הודאתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

משכך, הורשע הנאשם בעבירה של החזקת סכין/אגרופן שלא כדין ונשלח לקבלת תסקיר בעניינו.

ביום 18.8.10 הגיש ב"כ הנאשם, עו"ד דקדוקי, בקשה דחופה לבטול הרשעה, כאשר מאותה בקשה משתמע כי אין מדובר בבקשה לחזרה מהודאה אלא לבטול הרשעה על מנת לבחון במסגרת התסקיר אפשרות של סיום ההליך ללא הרשעה.

ביום 11.11.10 הוגשה לבית המשפט בקשה לדחיית מועד הדיון, הפעם מטעם עו"ד חאלד אמארה אשר צירף לבקשה יפוי כח ממנו עולה כי הוא משמש בא כוחו של הנאשם.

בבקשה האמורה לא בא זכר לבקשה לחזרה מהודאה.

סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 קובע הכללים לחזרה מהודאה ומציין "הודה הנאשם בעובדה... רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".

גם בתי המשפט בפסיקתם העיקרית קבעו כי חזרה מהודאה תעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן.

יצויין כי לא רק מהפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט אלא גם מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם מודה בהחזקת האגרופן, לוקח אחריות על מעשיו, אולם טוען כי החזיק את האגרופן כאביזר יופי ולא למטרה שלילית.

קצינת המבחן אמנם הביעה התרשמותה כי הנאשם חש קפוח ואכזבה סביב ההליך המשפטי המתנהל נגדו, אולם יחד עם זאת, העבירה עוררה אצלו מודעות ומאז בצועה דואג לייבא סחורה שאינה מעוררת חשד.

טענתו הנוכחית של ב"כ הנאשם בדבר חפוש שלא כדין באה שלא בשלב הראוי לה ולכן לא מצאתי להדרש לה.

נוכח שפורט לעיל, לא מצאתי כי מתקיימים במקרה דנן אותם נמוקים מיוחדים ואין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו יש להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו ומשכך אני דוחה הבקשה ומותירה הרשעתו של הנאשם על כנה.

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשע"א, 25/11/2010 במעמד הנוכחים.

טל תדמור-זמיר, שופטת

החלטה

אין זו הפעם הראשונה בה מתבקשת דחיית הדיון. הדיון נקבע לטעונים לעונש כבר ביום 28.6.10, מאז נדחה מספר פעמים בהעדר הנאשם ו/או ב"כ.