מדינת ישראל נ' חמדאן(אסיר)

גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

יובהר, כי מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 7/10/10, בשעה 19:30 לערך, בכפר מג'ד אל כרום, על רקע ויכוח בין הנאשם לבין רוחי מנאע (להלן: "המתלונן"), תקף הנאשם את המתלונן, בכך שמשך בחולצתו והיכה באמצעות ידיו בראשו של המתלונן, וכתוצאה מכך נגרמו למתלונן שתי שריטות במצח. עוד עולה מכתב האישום, כי בהמשך לאירוע הנ"ל, איים הנאשם על המתלונן, בכך שאחז בידו כלי חד, נופף בו לעבר המתלונן, ואיים כי יפגע בו.

לחובת הנאשם יש לציין את מהות העבירות בהן הורשע, שכן עסקינן בעבירות אלימות, הן פיזית והן מילולית, ואין צורך להכביר במילים לגבי חומרתן של עבירות אלו, ולעניין הצורך לבערן מן החברה בדרך של הטלת ענישה משמעותית על מי שהורשע בביצוען.

עם זאת, מנגד, יש ליתן את הדעת, לטובת הנאשם לכך שבתיק זה עסקינן בעבירות אלימות מסוג עוון בלבד, כמו גם לעובדה שהחבלה של ממש שנגרמה למתלונן אינה חמורה כלל ועיקר, ובאה לידי ביטוי בשתי שריטות בלבד במצחו של המתלונן.

זאת ועוד, מתסקיר שרות המבחן עולה, כי המתלונן הבהיר לקצינת המבחן, כי הסכסוך עם הנאשם היה נקודתי ועל רקע אירוע בודד, וכי כיום אינו חש מאוים מפני הנאשם, ולא נמצא עימו בסכסוך.

לא זו אף זו, עיון בגיליון המרשם הפלילי של הנאשם מלמד כי אין בעברו של הנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות מסוג דומה.

לכל האמור לעיל יש להוסיף, לקולא, את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום בתיק זה, וכן את טיעוני הסנגור לפיהם עסקינן באירוע במסגרתו הותקף גם הנאשם על ידי המתלונן, אם כי לא הובאו תימוכין כלשהם לטענה הנ"ל.

לפיכך, בתיתי את הדעת לטעמים לחומרא ולטעמים לקולא, כמפורט לעיל, וכן לתמונה המצטיירת מתסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם, ולמסקנת שרות המבחן שאינו בא בהמלצה טיפולית אודות הנאשם, אשר צמצם את אחריותו בפני שרות המבחן ושלל כל צורך בהתערבות טיפולית, הנני בדעה כי עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה קצרה, בצד רכיבי ענישה של מאסר על תנאי משמעותי, והתחייבות כספית, הינו עונש שעשוי לאזן נאותה בין אינטרס הציבור לבין אינטרס הנאשם ונסיבותיו האישיות.

אשר על כן, לסיכום, אני דנה את הנאשם כדלקמן:

למאסר בפועל לתקופה של 45 יום.

למאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, לפי חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ויורשע בגינה.

למאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות עבירה של איומים, לפי חוק העונשין, התשל"ז – 1977 ויורשע בגינה.

בנוסף, הנני מורה לנאשם, לחתום היום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתה, להימנע למשך שנתיים מביצוע עבירת אלימות כלפי גוף האדם, לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977.

במידה שלא תיחתם ההתחייבות הנ"ל, כאמור לעיל, יאסר הנאשם למשך 10 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תשע"א, 01/06/2011 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: