מדינת ישראל נ' חמאיל(עציר)

החלטה

המשיב נעצר ביום 4.7.10 כאשר הוא מסיע ברכבו 3 תושבי שטחים. אין מחלוקת כי המשיב עצמו שהה באותה עת בישראל שלא כדין ולמעשה אין גם מחלוקת כי הסיע את שלושת תושבי השטחים כשהוא מודע לעובדה שמדובר בתושבי שטחים המצויים בישראל שלא כדין. ב"כ המשיב טען אומנם כי העדרה של תעודת חיסיון מביא למסקנה כי ייתכן שקיימות ראיות נוספות שיש בהן כדי לשפוך אור על המצב העובדתי לאשורו, וייתכן שיהא בהן כדי להחליש את הראיות לכאורה, אולם דומה כי טענה זו אינה במקומה בנסיבות העניין. המשיב הודה בחקירתו הראשונה כי העלה את הפועלים מחוסאם ובסופו של דבר אף אמר "תפסתי אותו מסיע שב"חים" ואישר לאחר מכן כי "היום" הסיע שב"חים. המשיב טען כי לא סוכם בינו לבין הנוסעים מה הסכום שישולם עבור ההסעה, אולם שלושת הנוסעים מסרו גרסה זהה בנוגע לדרישה הכספית של המשיב. ממילא אין כל קושי לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה בעניין העבירות המיוחסות למשיב.

התקלה שנפלה באי הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת תעודת חיסיון היא אומנם תקלה שאין להקל בה ראש, אולם ניתן לתקנה. משכך הם פני הדברים, אני מאריך את המועד להגשת תעודת חיסיון עד ליום 8.8.10.

הכלל הוא כי עצם העובדה שנאשם הוא תושב שטחים אין בה כדי להביא למעצרו עד לתום ההליכים בכל עת ( ראו לדוגמא 3794/06 רשואן נ' מדינת ישראל, מיום 17.5.06). עם זאת, עצם העובדה שמדובר בתושב הרשות יש בה כדי להקים חשש להימלטות מאיימת הדין, ולהביא לכך שיהא צורך בבסיס עובדתי מתאים לצורך השחרור ( בש"פ 2934/10 קורעאן נ' מדינת ישראל , מיום 26.4.10). לנוכח קביעות אלה, נקבע כי ניתן יהיה לשחרר תושבי שטחים לחלופה מתאימה כאשר ברקע נסיבות מיוחדות דוגמת קטינות, שהייה ממושכת בישראל, סיוע בעבר לכוחות הביטחון או בעייתיות בתשתית הראייתית לכאורה ( בש"פ 7055/09 אבו עיד נ' מדינת ישראל, מיום 21.9.09. המשיב טען בהודעתו כי הוא עובד עם כוחות הביטחון וביקש ליצור קשר עם הרכז שלו, אולם אין אינדיקציה בתיק כי טענה זו נבדקה. רעייתו טענה שהוא מתגורר מזה 5 שנים עימה בתחומי מדינת ישראל. לפיכך דומה כי מתקיימות לכאורה נסיבות המאפשרות שחרורו של המשיב לחלופה מתאימה. עם זאת, יש להעניק משקל ממשי לא רק לעצם העובדה שהמשיב ביצע עבירות נוספות לעצם עבירת הכניסה לישראל שלא כדין, אלא שהעבירות המיוחסות לו הן כאלה העלולות לפגוע באופן ישיר בבטחון המדינה. הסעת שוהים בלתי חוקים עלולה לגרום לאסון שיעלה בחיי אדם, ולמעשה דומה כי חומרת עבירה זו עולה על עבירות רכוש פעוטות המתלוות לעיתים לעבירות שעניינן בכניסה לישראל שלא כדין.

מאחר ולכתב האישום לא צורפו האישומים הנוגעים ליום 25.5.10, ואין אינדיקציה בתיק לכך שהמשיב ניסה להימלט מכוחות הביטחון, ולנוכח העובדה שהרשעתו האחרונה עניינה בעבירות שנעברו בשנת 2001, נראה שניתן אכן להורות על שחרורו בחלופה שתבטיח את התייצבותו לכל דיון.

לאור כל האמור לעיל אני מורה על שחרורו של המשיב מן המעצר בכפוף לכך שיפקיד סכום של 20,000 ₪, ימציא שני ערבים תושבי ישראל ובעלי הכנסה מוכחת שיחתמו כל אחד על ערבות צד ג' בסכום של 10,000 ₪ ויחתום על התחייבות עצמית בסכום דומה. מאחר ואין כל כוונה לאפשר את שחרורו של המשיב לתוך תחומי ישראל, הרי שאין לפרש החלטה זו בכל דרך שהיא ככזו המאפשרת את שהייתו בישראל.

השחרור יכול שיעשה בפני קצין שב"ס, קצין משטרה, שוטר או סוהר שהוסמכו לכך.

אם המשיב לא יעמוד בתנאים עד ליום 14.7.10 בשעה 10:00 הוא יובא בפני שופט.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

החלטה

לנוכח הפסיקה הברורה בענין בקשות שעניינן עיכוב ביצוע, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד ליום 14.7.10 בשעה 16:00, וזאת בכפוף לכך שתינתן הודעה עד לשעה 15:00 היום לפיה בכוונת המבקשת להגיש ערר על ההחלטה.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט

הוקלד על ידי: נעמי שמואל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: